שאלה:
מה הדין במקרה שהמעסיק משלם לי הוצאות נסיעות במונית ורכבת לפי מה שאני אומרת לו[מדובר בסכום נכבד] בנוסף למשכורת, האם אני יכולה לנסוע בדרך אחרת [כגון אוטובוס שכמובן פחות נח או אפילו שבעלי יסיע אותי, במקום מונית], ולבקש ממנו את הסכום שהיה עולה מונית [מדובר במחיר קבוע] ורק לומר שכך עולה מונית וכו' , אפילו שהוא יחשוב שבאמת שילמתי כך.
האם יש בזה איסור גניבה או גניבת דעת [ואם כן, האם יעזור שבעלי יחייב אותי בשעת הנסיעה במחיר של המונית]?
כמו כן אני יכולה למצא [אחרי חיפוש באינטרנט] קוד של הנחה ברכבת [שרוב האנשים לא יודעים על זה],האם במקרה זה אוכל לומר למעביד את המחיר המלא הרגיל של הרכבת וכנ"ל?
בתודה מראש
[נ.ב. אם זה משנה, אני בחו"ל, אבל המעסיק כמובן יהודי]
תשובה:
שלום וברכה,
עובד שזכאי לתשלום של דמי נסיעות, זכאי העובד ללכת ברגל או לנסוע עם חברים בחינם ולקחת את הדמי נסיעות לעצמו. ההתחייבות לשלם דמי נסיעות דינם כשכר עבודה, וזכאי לקבלם גם אם לא שילם על הנסיעות בפועל. ולכן מותר לך לנסוע עם בעלך ולהגיש בסוף חודש דו"ח על מחיר המוניות למרות שלא נסעת.
לגבי אם צריך לטרוח למצוא הנחה ברכבת, אם ההנחה ידועה וכך נוסעים רובם – יתכן והעובד צריך לעדכן את ההנחה. אבל אם רובם לא נוסעים עם ההנחה, זכאי העובד לקבל שכר לפי המחיר שמקובל באותו אזור.
בהצלחה.
מקורות:
ראה עלון המשפט גליון מספר 29 מאמר 'תשלום דמי נסיעות לעובד שהולך ברגל'
