שאלה:
שלום רב,
שאלה בנוגע לשם בזמן קבלת ברכה:
אם ניתן לאדם שם יהודי (ישראלי) בעת המילה, אך בפועל מעולם לא נקרא בשם הזה, אלא בשם לועזי (שאין בו משום עבודה זרה), וכך גם מופיע ורשום מאז ומתמיד בתעודת הזהות ומוכר בציבור, האם ניתן לברכו בעת עלייה לתורה עם שם זה, או שחובה לנקוט בשם שניתן לו במילה?
תודה
תשובה:
שלום רב,
נוהגים לקרוא בשם העברי שניתן בעת המילה למרות שביום – יום זה לא בשימוש כלל.
הסוגיה המרכזית בנושאים הללו הוא לגבי גט, כיצד לכתוב בגט האם בסיטואציה הזו כותבים של "שם עריסה" שניתן בלידה, או השם שמשתמשים בו – במקרה זה השם הלועזי. משום שהכלל הוא כפי שנפסק בשו"ע אבה"ע סי' קכט ששם שהתשקע שמו לא כותבים בגט. מסיבה זו, כתב בשו"ת בנין ציון (החדשות סי' קעב): "לפענ"ד אין הדבר כן דכ"ע ידעי דבשם לע"ז אשר נקראו בהם האיש והאשה לא ניתן להם בשעת לידה רק השם מהמשפחה ועוד ישתמשו בו לדברים שבקדושה כאמירות מי שברך וכדומה. ואף שלא נקרא בו רק מעט מכל מקום לא נקרא שם שנשתקע כיון שלכתחלה לא ניתן רק לדברים האלה". כלומר, מראש ניתן להשם העברי רק לדברים שבקדושה ואחד מהם הם "מי שברך" אז כך צריך לקרוא לו בשעה במברכים אותו במי שברך. וראה עוד בשו"ת מהר"ם שיק אבה"ע סי' קט, ושו"ת הר צבי אבה"ע ח"ב סי' קל.
