שאלה:
שלום כבוד הרב.
שאלתי – מה מקור המנהג לתת "תיקון" בזמן יום זיכרון ?
התשובה שקיבלתי מאנשים שונים שזה כמו תיקון לנשמה .
האם לא יתכן שהמקור הוא כמו שבעשיית סיום מסכת בערב פסח נתינת כיבוד ובכך לפטור את הבכורות שאמורים לצום מצום זה ? לפי הנאמר בשו"ע אדם שיש לו יום זכרון אמור לצום באותו יום ואז ( אם שאלתי נכונה ה"תיקון" הנ"ל – לאחר עשית סיום אמור לפטור את האבל מצום )
תשובה:
שלום וברכה
לא. הטעם אינו כדי לעשות סעודת מצוה לפטור מהצום, המנהג הזה קיים גם כאשר לא עורכים סעודת סיום כלל, ויש לו שתי סיבות: בקהילות החסידים יום הפטירה מחמת שהוא יום בו הנשמה עולה במעלתה ומזדככת עוד יותר מן השנה שעברה, הוא "יום הילולא", ולכן שותים לחיים וכדומה, וכעין מה שנעשה במירון בליל ל"ג בעומר. יש מקהילות החסידים שגם לא אומרים תחנון ביום פטירת רבם מהטעם הזה, כמובן הרבה חולקים, אבל זה הרעיון הכללי. בקהילות הספרדים הענין שונה, שם מביאים לבית הכנסת "ברכות", כלומר מביאים כיבוד מגוון בעל ברכות רבות ככל שניתן, מזונות אדמה שהכל העץ וכו', כדי שאנשים יברכו לעילוי נשמת הנפטר, וכחלק משאר זיכוי הרבים הנעשה ביום זה [קדיש וכו'].
יום נעים.
