שאלה:
אם לפני שבת אדם ייחד אבן בשביל להשתמש בה בשבת כמעצור לדלת.
בשבת, אדם אחר הגיע והרים את האבן הזו מבלי שידע שייחדו אותה. האם הוא עבר עבירה?
האם ניתן לייחד מוקצה גם לאחרים מבלי ידיעתם?
תשובה:
ייחוד מוקצה ודאי מועיל גם לאחרים, גם בלי ידיעתם, רק יש תמיד את השאלה של "נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה" שאמרו חכמים שחייב לעשות תשובה על כך שהיתה לו מחשבה לעשות עבירה, וכפי שאמרו בגמרא בקידושין דף פא עמוד ב:
תניא: אישה הפרם וה’ יסלח לה – מה הכתוב מדבר? באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים. רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי, אמר: ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה: צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר – על אחת כמה וכמה!
כלומר, כיון שהאשה לא יודעת שבעלה היפר לה את הנזירות והיא שותה יין מתוך מחשבה שהיא עושה איסור, היא צריכה כפרה.
יום נעים.
אז לא הבנתי.
אם צריך כפרה אז משמע שלא מועיל!
נכון?
לכבוד הרב
שתי שאלות בבקשה
1) האם יחוד מוקצה הוא עברה? לא הבנתי
2) לגבי "נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה" גם לא ממש הבנתי את זה
כי לא מזמן שמעתי שיעור תורה שהרב שם דיבר שבמן היה איזה טעם שרצו ויכלו אפילו לחשוב על טעם של חיה טמאה והביא כראיה שאומרים שלדג השיבוטה (?) יש טעם חזיר ומכאן שטעם מותר, וכביכול מותר לחשוב ולהתכוין לטעם של דבר איסור וכל עוד לא אכל ממש דבר איסור אין בזה עברה
אבל ממה שאתה כבוד הרב מביא כאן אני מבינה שגם בעצם הכוונה והמחשבה יש עברה?
תודה
תעמיק יותר בתשובה ובדוגמה שנתתי. בשר טלה זה חזיר? ודאי שלא, זה בשר בהכשר הבד"ץ… ואעפ"כ צריך כפרה על מחשבת החטא, אף שבפועל לא נעשה חטא! כך גם כאן, זה מועיל, זה לא מוקצה, אבל צריך כפרה על כך שרצה לחטוא.
1. יחוד מוקצה זה מצויין. אבל השואל טען שהמטלטל אינו יודע שייחדו מוקצה זה, והוא סבור שהוא עושה איסור, ואעפ"כ בזדון לב הוא מטלטל. על מחשבתו זו צריך כפרה.
2. מותר לאכול שיבוטא, כי אתה יודע שזה כשר ומותר לאכול דברים שיש להם טעם חזיר, אם הם כשרים, כאן מדובר שהוא חושב שהוא אוכל חזיר ממש ולא אכפת לו, על זדון לב זה צריך כפרה.
השאר תגובה