מוליד ריח באוכלין

תודה על התשובה
אז המי פה האלו שאני מכינה זה נחשב כמו אוכלים בעצם?

איפה הדין של אין מוליד ריח באוכלין כי בתקעא זה לא נמצא? תודה

רקע-לשאלה:
מצד 1 עניתם:
שמשום שאין איסור מוליד ריח באוכלין,
אז כן מותר בשבת
להכין מי-פה לבד לצורך השבת.
דהיינו כן מותר בשבת להכניס
טיפת שמן אתרי מנטה/תפוז/ריח-אחר.
לתוך חצי כוס מים.https://din.org.il/2018/09/23/%d7%9e%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%93-%d7%a8%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9f/
מצד 2 עניתם:
"אם הכוונה לריח טוב,
שיהיה ריח מנטה במים, כדי שהפה לא יהיה עם ריח רע,יש איסור של מוליד ריח,
ואם הכוונה לרפואה ונקיון מותר.
נראה שבדרך כלל הכוונה לריח טוב.
בכל מקרה מותר לתת מהמי פה עצמם בפה
בלא לערב במים ואז לשטוף את הפה במים."
https://din.org.il/2021/12/19/%d7%9e%d7%99-%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%99-%d7%95%d7%97%d7%99%d7%98%d7%95%d7%99-%d7%94%d7%a4%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%aa/
השאלה:
מה שמבדיל בין 2 המקרים הוא רק הכוונה לבלוע את המי-פה בסוף הגרגור?
אם קיימת כוונה לבלוע את המי-פה אחרי שמגרגר אותם,
אז זה בוודאות בגדר שתיה/מאכל,
גם אם מי ששותה את המי-פה האלו לחלוטין-לא-צמא,
וגם אם המי-פה האלו לחלוטין לא-טעימים לו?
הערה: קיימים סוגים של מי-פה,
שרשום עליהם שאסור [רפואית] לבלוע אותם.
תודה.

אתם מעריכים שבהוספת
טיפות שמנים אתרים לכוס-מים
כן קיימת כוונה לניקיון
והריח סתם ממילא נמצא,
ולעומת זאת בהוספת מי-פה לכוס-מים
עיקר הכוונה לריח ולא לניקיון,
למרות שהמונח "שמן-אֶתֶרִי"
=ניתן ל"חומרים נדיפים
המקנים לצמח-ארומטי/ריחני
את ריחו-האופייני."?
האם זה בגלל ששמן-אתרי
הינו בעל מסיסות נמוכה מאוד במים,
ולכן זה בכלל לא נכנס לגדר של
"מוליד ריח טוב במים",
-כי זה רק צף על המים שבכוס?
תודה.