עירוב חצרות בבניין משותף

רבני בית ההוראה
ז' תשרי ה'תשע"ט

שאלה:

שלום כבוד הרבנים.
א.האם נכון הדבר שמי שאינו סומך, בלי נדר, על העירוב העירוני הכללי של רבנות עירו בישראל (צורת הפתח וכו), למעשה גם אינו יכול לסמוך על עירוב החצרות העירוני של הרבנות בעירו? או שאין הדברים קשורים אחד לשני?
במקרה והדברים כן קשורים ולא יכול לסמוך אזי מתעוררות השאלות הבאות:
ב. אני גר בבניין משותף עם חצר משותפת ובו מאוכלסות סה”כ שלוש דירות וזה כולל את הדירה שלי. בקומה מעלי ישנה דירה המושכרת לכמה בנות גויות. בעל הדירה המשכיר (לא גר בבניין) הוא יהודי דתי. האם בשביל לעשות עירוב חצרות עלי לעשות “שכירת רשות” מול הדיירות הגויות, או שמא יש להתייחס לכך כאילו העירוב חצרות הוא מול אותו בעל דירה יהודי דתי ומשכך הוא יוצא בעירובי כרגיל?
ג.בדירה השלישית בבניין גרה דיירת אחת יהודיה המחללת שבת בפרהסיא, האם גם מולה צריך “שכירת רשות”?
ד.כיצד, הלכה למעשה, עלי לעשות את שכירת הרשות מול הדיירות הגויות (במידה ותשובתכם היא שצריך)? מה אומרים? האם נותנים להן מטבע מסוים?
ה. כנ”ל כיצד לנהוג לגבי הדיירת מחללת השבת?
ו.קראתי שבשביל לזכות עירוב לרבים, הדבר צריך לעשות “על ידי אחר”. מה יעשה בעל תשובה כמוני, רווק שגר לבד, וכל חבריו חילונים לגמרי ולמעשה אין לו “אחר”. האם יכול לערב בכל זאת בעצמו? ואם לא, האם אפשר לבקש זאת מאדם זר אבל דתי(אולי אצליח למצוא מישהו בבית הכנסת השכונתי), שמן הסתם לא מתכוון לאכול אצלי או אצל מי מדיירי הבית בשבת? או האם לקרוא לבעל הדירה המשכיר הדתי (זה מסובך כי הוא בכלל גר בעיר אחרת) ואיתו אעשה את העירוב? או אולי עלי לבקש מבעל הדירה הדתי שישתתף בחלק מהעירוב?
ז.אם מסיבה כלשהי לא אצליח לקיים עירוב חצרות, ובהנחה שבלי נדר איני יוצא (או מוכן לצאת) ידי חובה ע”י עירובי הרבנויות (כפי שנשאל בשאלה הראשונה), האם בשבת חול המועד סוכות עלי לבטל מצוות עשה של אכילה בסוכה? שהרי בשביל לאכול בסוכה עלי להוציא ולטלטל אוכל וכלים מרשות לרשות, מהבית לחצר המשותפת, שם נמצאת הסוכה.
תודה וגמר חתימה טובה.

תשובה:

שלום רב.

בכדי שיהיה אפשר לטלטל בבנין זה בין חדר המדרגות לדירות ובין הדירות עצמם יש לעשות ‘עירוב חצירות’, ומכיון שדרים בבנין זה נכרים, לא ניתן לזכות להם את הפת אלא צריך לשכור מהם רשות שימוש בביתם.

ישנם כמה דרכים בהם אפשר לבצע את השכירות או לבקש מהם להשכיר את רשותם בשכירות לא אמיתית רק לענין הדיורים כדי להתיר את הטלטול, או לבקש מהם להניח בביתם חפץ של הישראל (מפתח וכדו’) שבכך נחשב שכירו ולקיטו ויכול להשכיר את בית הנכרי לישראלים הגרים בחצר.

דרך עשיית עירוב חצירות: לוקחים פת ומזכים אותה לכל דיירי החצר ומניחים אותה באחד הבתים שבחצר, לפני שמזכה את העירוב מברך ‘על מצות עירוב’ ואחר כך אומר ‘בהדין עירובא יהיה שרא לן לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית לכל הבתים שבחצר’ ובחדר מדרגות צריך לומר גם את הנוסח של שיתוף מבואות כיון שיתכן שדינם כדין מבוי, וכך הוא הלשון ‘בהדין עירובא יהא שרא לנא לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית ומחצר לחצר ומגג לגג ומבתים לחצרות ומחצות למבוי וממבוי לכל הבתים והחצרות שבמבוי זה לנו ולכל הדיירים במבוי זה’.

שיעור הפת לצורך העירוב הוא: כגרוגרת לכל בית שבחצר ובחצר שיש בה למעלה מי”ח בתים די בי”ח גרוגרות לכל בני החצר. לפי שיעור החזון איש שיעור י”ח גרוגרות הוא כ800 סמ”ק שהם כ13 מצות מכונה.

את זיכוי העירוב אפשר על ידי כל אדם מבית הכנסת, תוכל גם להביא איתך את העירוב לבית הכנסת במהלך הימים הקרובים ולעשות זאת שם, הוא לא צריך להיות קשור לדיירי החצר.

כמובן אין לבטל אכילה בסוכה בשבת בשום אופן ויש למצוא דרך מותרת, או לעשות עירובי חצרות, או להתארח בבית ידיד וכדומה.

מעשיך גדולים ועצומים ושכרך רב מאוד, מסירות נפשך מבצבצת מבין בתרי שאלתך!

גמר חתימה טובה.

מקורות:

ספר ארחות שבת פרק כ”ח סעיפים עג – צג.

4 תגובות

    נון:

    תודה על התגובה המהירה!
    בינתיים הזדמן לי לקרוא עוד כמה מקורות בעניין (שולחן ערוך: אורח חיים שפב, סעיף א, וגם שו”ת באינטרנט) העתקתי והבאתי פה:

    “-הדר עם העכו”ם בחצר אינו אוסר עליו עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה אז העכו”ם אוסר עליהם ואינו מועיל שיבטל העכו”ם רשותו אלא צריך שישכירו ממנו:

    -הגה: ישראל שהשכיר או השאיל ביתו לעכו”ם אינו אוסר עליו דלא השכיר או השאיל לו ביתו כדי שיאסור עליו (המגיד פרק ב’). אבל אם הבית של עכו”ם ושכרו ישראל ממנו ועכו”ם דר בבית עמו אין שכירות הבית מועיל לענין שכירות העירוב (אור זרוע). ישראל שהשאיל או השכיר בית לחבירו (במקום שדרים עכו”ם) אף על פי שיש לו תפיסה בבית לא מהני וצריכים לשכור מעכו”ם (בית יוסף בשם מצאתי כתוב)”

    עד כאן לשונם. לאור זאת יצאתי קצת מבולבל. וזאת לשתי “שיטות”:
    א.האם אי אפשר לומר שהלכה למעשה אני ה”ישראל” היחיד שגר בבניין הזה? שהרי מצד אחד השוכרות הנוכריות, ומצד שני השכנה מחללת השבת בפרהסיא שאם הבנתי נכון נחשבת לעכו”ם לענייני מצוות. וקראתי שישראל יחיד שגר בבניין שכולו נוכרים, מותר להוציא ולטלטל בלא עירוב חצרות.
    ב.ומצד שני, בעניין הדירה המושכרת לנוכריות, כלום אי אפשר לומר פה “ישראל שהשכיר או השאיל ביתו לעכו”ם אינו אוסר עליו”? ואם כך אין לי דין וחשבון עם הדיירות הנוכריות אלא רק עלי לזכות בעירוב את בעל הדירה הדתי ובנוסף לעשות השכרת רשות רק מול הדיירת היהודיה מחללת השבת.
    או שפספסתי משהו והדינים (מחלל שבת, ענייני שכירות) סבוכים יותר…
    תודה ומחילה.

    רבני בית ההוראה:

    מחללת שבת נחשבת יהודיה לענין זה. מסופקני אם מספיק לשכור מבעל הבית כיון שאני לא יודע אם יש לו זכות להכנס או לשים משהו בדירה. אם יש לו זכות כל שהיא לבוא לתקן דברים וכדומה, מספיק לשכור ממנו, ולמעשה אני מניח שיש לו זכויות כאלו.

    נון:

    נראה לי שהתבלבלתי מלשון הדברים. “מחללת שבת נחשבת יהודיה לענין זה”. אז אני לא צריך לעשות איתה השכרת רשות אלא רק לזכות אותה בעירוב?
    מתנצל על השאלה החוזרת

    רבני בית ההוראה:

    הבעיה שהיא “אינה מודה בעירוב” ולכן צריך השכרת רשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *