שאלה:
שלום הרב
בעלי לומד בכולל ומשתכר בשלושת אלפים שקל בערך..
אני לא עובדת עדיין, אני כן רוצה להתחיל לעבוד בהמשך, אבל קשה לי שאני מרגישה שבעצם זה מה שיש ואם אני רוצה יותר אז אני צריכה לעבוד. נכון שאשמח להשתתף עם הפרנסה, וגם זה יהיה טוב בשבילי לעבוד אבל אני לא יכולה להרגיש את העול עליי וזה בטח גם הקב"ה יודע כי עובדה שהחיוב הוא על הבעל!
ולכן ממש קשה לי, בעלי לומד תורה וזה יפה מאוד, זה מדהים, זה מהמם, זה הכי חשוב בעולם, אבל כנראה שבכל זאת אני לא ממש מבינה את הערך של זה בשביל להרגיש שאני כביכול מקריבה ושאין לי מספיק מה שאני רוצה. מה אני אמורה לעשות, וגם מה בעלי אמור לעשות? אני לא יכולה להגיד לו צא לעבוד, הוא רוצה להיות תלמיד חכם! וכל הכבוד לו, אבל שוב אני מגיעה למקום הזה שאני לא ממש מעריכה את זה ! וחבל לי אבל ככה זה, מאז שהתחתנו אני מרגישה שאני בירידה רוחנית וכבר לא אכפת לי, אולי בכלל תמיד הייתי ככה..
תשובה:
קראתי את הכאב המבצבץ בין מילותיך, והצטערתי!
אסביר לך מה שעובר עליך:
הרי האמת בענין זה מאוד פשוטה! אין ספק שתכלית כל העולם היא עבודת ה', לימוד התורה הוא נצח נצחים וכל מילה של תלמוד תורה של בעלך מזכה את שניכם בחיי נצח והיא תכלית העולם, וכל השאר שטויות והבלים של ממש! אדם שנאלץ לעבוד לפרנסתו ואין לו מקור מחייה או שאינו מסוגל ללמוד כל היום, אינו עובר על אסיור של ביטול תורה, אבל אין ספק שהוא מפסיד חלק מרכזי בתכלית החיים ובחיי הנצח, ויפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, כל זה ברור, את יודעת זאת גם בלי שאומר לך, את רק שואלת איך חשים את הדבר הזה בכל נימי הנפש.
לדעתי מה שקרה לך מאוד מצוי אצל נשים צעירות אחרי החתונה, שעוזבות את החממה של הסמינר, יוצאות לחיי המעשה, ולא שומעות שיחות מחזקות, תמיכה בחיי תורה וכו', נמצאות רק בתוך הקושי של הדחקות של חיי האברכות ומכאן הריחוק והקרירות. בשכונת מגורי שמו כמה נשים לב לענין הזה, וייסדו שיעור שבועי קבוע מטובי המרצים, שבאים לדבר ולחזק בעניני השעה, ימים נוראים, חיי תורה ושאר ענינים שעל הפרק, וזה תורם מאוד. גם מחזק קשרי חברה עם נשים במצבך, גם מחזק ותומך, וכדאי מאוד למצוא מסגרת כזו או דומה לכך, זה יעזור לך מאוד. אם אין באיזור מגורייך אפשר גם לשמוע בנגן פשוט שיעורים מסוג זה.
העיקר לדעת שיראת שמים כמו כל דבר צריך לתחזק!
כמו שהגוף צריך את מזונו כך גם הנשמה, אחרת היא רעבה, ובאיזה שהוא שלב "מאבדת את ההכרה" חלילה…
צריך להשקיע מאמצים במצב הרוחני, אין מצב סטטי, חיי הרוח משולים לעלייה תלולה, מי שלא מטפס בכח מתדרדר למטה חלילה!
עלי והצליחי, שנה טובה ומבורכת!
אשרייך שזכית!
