שאלה:
שלום כבוד הרב יש לי שאלה
שמעתי בשיעור באנטרנט של הרב יוסף מזרחי שהוא אומר שבכתבים של הרמבם כל אות היא מדודה ובישיבות יש שיעורים שמתווכחים למה לפעמים הוא השתמש בהתבטאות אחת או שניה או באות אחת או אחרת כשהוא כותב
בגמרא שמעתי שיש מקור שאומרים שאם אדם רוצה לתת צדקה רשאי לתת עד חומש נראלי כי אם יתן יותר הוא עלול בעצמו להיות זקוק לצדקה
ופעם שמעתי בשיעור של רב בית כנסת שאמר שבהלכות צדקה הרמב"ם כתב שלעולם אין אדם מעני [כלומר נהיה עני] מלתת צדקה [למרות שזה לא ספר מוסר]
לא הבנתי למה כתוב בהלכות צדקה של הרמב"ם שאדם לעולם לא נעשה עני מלתת צדקה אם חז"ל כבר אמרו שיש מצב כזה שאם אדם יתן יותר מחומש עשוי להיות עני
תשובה:
שלום וברכה
ניתן לפרש את הרמב"ם בשני אופנים: האחד שהכוונה על מי שנותן לפי יכולתו, ולא מעבר לנדרש, שלא ימנע מלתת את החומש במחשבה שזה יגרום לו עוני. שנית, לפי הרמב"ם בפירוש המשניות במסכת פאה, כל הדין של חומש הוא קר כשאין אדם עני לפניו, אבל אם מזדמן לו מקרה מצוקה, ודאי יתן כל מה שיכול ולא יתן לעני לסבול.