שאלה:
שלום רב.
מי שמצונן (לא משהו חמור חלילה) ללא חום אבל משתעל ומתעטש וצריך לקנח את האף כל הזמן.
האם חייב ללכת בכל זאת לבית הכנסת או יכול להתפלל בבית תפילה מקוצרת?
(שמעתי בכמה דרשות מוקלטות של רב מסוים ביקורת על כך שאנשים מקלים לעצמם ולא הולכים לבית הכנסת).
תודה.
תשובה:
שלום רב
אם ההרגשה הכללית סבירה רק שמצוננים, אני לא רואה סיבה שלא ללכת לבית הכנסת. יש לדעת מה שאמרו חז"ל: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת – עם הציבור. ומי הוא זה שאינו רוצה שתפילתו תתקבל?!
כמו כן, לעצם הענין בחובת התפילה בציבור נחלקו הדעות, יש סוברים שזהו חיוב גמור, ומשום שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור, ויש שדייקו מלשון השולחן ערוך בסי’ צ סעיף ט שאינה חיוב גמור, שכן כתב “ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור”. אמנם, לשון הרמב”ם בפ”ח מהל’ תפילה, הוא “צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור”, ומשמע שהיא חובה ממש, וכן נראה מדברי התוס’ בברכות מז ב שר”א שחרר עבדו כדי לקיים תפילה בציבור ומשום שהמצות עשה של ונקדשתי בתוך בני ישראל דוחה את האיסור לשחרר עבד כנעני, וראה עוד רמב”ן גיטין לח ב, שו”ת הרדב”ז ח”ד סי’ יג, ובהרחבה בשדי חמד כללים מערכה ת כלל לז.
בשו”ע הרב הגדיל יותר וכתב שם בסעי’ יז: תפילת הציבור אע”פ שהיא מצוה מדבריהם גדולה היא ממצות עשה של תורה!
בשו”ת אגרות משה ח”ב סי’ כז כתב סברא מענינת לחייב תפילה במנין מעיקר הדין, שהרי כלל יש בידינו שהמתפלל במקום צואה אינו יוצא ידי חובתו, ומשום שתפילתו תועבה ואינה מתקבלת בשמים, ואם כן כיון שאמרו חכמים אין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור, מן הדין לומר שאינה תפילה כלל ועליו לחזור ולהתפלל, אלא שבדיעבד אין לחייבו בכך, משום שאפשר שיש לו זכות אבות מיוחדת שבזכותה תתקבל תפילתו. נמצאנו למדים שהכרעת הפוסקים שיש חיוב להתפלל במנין.
בס"ד
בסברת האג"מ יש לפקפק הרבה, דהתם משום דהוי זבח רשעים תועבה, והיינו שיש דין שקרבן של רשע פסול הוא, ופסול בעצם התפילה, משא"כ הכא, דליכא רשע. לא מבעיא כשאנו דנים אי שרי, יש לומר דשרי וליכא חטא, אלא אפילו אם באמת אסור, הרי שם מדובר בחטא גמור להתפלל באופן האסור לגמרי, משא"כ הכא שם תפילה עליה, ואפילו תפילה בלי כוונה כלל כתב הגר"ח וואלאזין בתוס' מע"ר יב ששם תפילה עליה ומנחה וכמו קרבן מנחה שיש בה בחינת נפש, אע"פ שחוסר כוונה מעכב מדינא דגמ', ק"ו שלא נשמע שתפילה ביחיד בכוונה עכ"פ המועטת שכשרה ע"פ ההלכה, לומר שאינה נשמעת, ואינה תפילה כלל כדבריו הרב זצ"ל
ועוד לא הבנתי לשיטתו באופנים שפטור מלטרוח, מדוע מורים לו להתפלל, הא עדיף לא להתפלל כלל ואל להכנס להוצאת שם שמים ולחשש תפילה שאינה תפילה כהגדרת הרב זצ"ל
והנה ודאי שלפרוש רש"י בגמ' צריך לטרוח עבור תפילה בציבור, וכן נפסק בש"ע אבל להכריע זה מהש"ס אין לנו, ובודאי לראשונים שפי' בגמ' לתפילה היינו לנטילה לתפילה, אין שום מקור נאמן לחייב לטרוח, אלא דהוי מגונה, ושכן רע, ואין לעשות כן
בס"ד
עוד לא הבנתי לשיטת כמה פוס' והגאון מכללם שתפילה בהנץ החמה עדיפא על מעלת תפילה בציבור, והרי הוא בחשש שאין תפילתו כלום ומה מהני הנץ החמה. אטו מצרפינן מעלת הנה"ח עם ספק זכות אבות?! ואולי ידחוק הרב שמדובר דווקא בוותיקין ממש, דהיינו ענווים ומחבבי מצוות שאז טפי יש לומר שתפילתן נשמעת, ואולי אז גם יפטרו מלטרוח עבור מנין ואין דברים אלו מחוורים בעיני
ודאי יש להתפלפל בדבריו הרבה, אבל הבאתי את דבריו כדי לראות עד כמה קיצוני סבר, לדבריו בעצם יוצא שאדם שאינו מתפלל במנין יתכן שלא יצא ידי חובה בכלל אלא שספק ברכות להקל… מי רוצה להיות בסיטואציה כזו…
משם אין ראיה. שהרי למעשה ההלכה היא שרק מי שרגיל להתפלל בהנץ החמה יעדיף זאת על תפילה במנין, וכבר תמהו רבים, מה משנה אם הוא רגיל או לא, כל שהתפילה בנץ עדיפה?! ובציץ אליעזר ועוד תירצו שמי שרגיל זה נחשב אצלו לנדר ולכן הוא חייב לעשות זאת.
שלום רב.
תודה על התשובה.
מבקש התייחסות ל-2 נושאים:
1.הסכנה שהוא עלול להדביק מתפללים אחרים ואם מדובר במתפללים מבוגרים או בעלי מערכת חיסון מוחלשת שעלול להביא למותם ח"ו. הסכנה גדולה יותר בשבת, שאז נמצא לוחץ ידיים לכל מאן דהוא
ועולה לתורה וכך מדביק יותר אנשים. משל לאדם הנכנס לביהמ"ד וחרב ארוכה שלופה בידו וכל אימת שהוא כורע או זז, דוקר מתפללים אחרים.
2. היסח הדעת הנגרם למתפלל החולה ומתפללים אחרים הנמצאים בקרבתו (בגלל שהוא משתעל ומתעטש).
בברכה
שי
אם אינו עומד ממש קרוב למישהו מוחלש לא ידביק.
הלואי והכוונה היתה כזו שכל שיעול היה מטריד את כוונתם…
בס"ד
לענ"ד הראיה מתפילת ותיקין ברורה, שאם כתפיסת האגרות משה שכל תפילה ביחיד היא בספק תפילה מחמת הכלל אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, לא שייך להעדיף מעלה בתפילה על ספק אם מקיים כלל
ומה שהבאתם מהציץ אליעזר אינו פותר, שממנ"פ, אם אטו מי שקיבל על עצמו להתפלל ותיקין בציבור קיבל על עצמו להתפלל ספק תפילה?
ואפילו אם היה מקבל ע"ע בפירוש להתפלל כוותיקין ביחיד, לא צייתינן ליה, דקבלה בעבירה היא
אבל אם תפילה ביחיד תפילה היא, אפשר לקבל דברי הצי"א
ואגב, לדידי לא קשיא מידי מאי שנא רגיל מלא רגיל, דודאי מאן דמשני ממנהיגיה חמיר טפי ממי שלא שינה ממנהגו
וראיה לדבר ממ"ש במגילה שרב היה רגיל לפול על פניו בפישוט ידים ורגלים, וכשלא התאפשר מחמת אבן מסכית ויתר על כל נפילת אפיים, ומסבירה הגמ' שאע"פ שכל העולם מקיימים נפ"א גם בלי פישוט יו"ר, רב לא רצה לשנות ממנהגו
יהודה
זה לא פרקטי. בשבת כשבית הכנסת מלא לא בודקים בדיוק ליד מי יושבים.
יצא לי לא מעט פעמים להדבק מאנשים שבאו חולים לבית הכנסת.
כל אדם הצטננות יכולה להשפיע עליו באופן אחר. לאחד זה קל לשני קשה.
זה גורם לי לעתים להרהר לא לבוא לבית הכנסת בכלל.
הרי אם חלה ל"ע, אדם צריך לעשות ככל יכולתו לא להדביק אחרים שהרי כך הוא גורם עוול לזולתו
ונמצא שבא לברך ויצא מקלל.
השאר תגובה