שאלה:
בס"ד
שלום לכבוד הרב . קצת ארוך וקשה אבל על מנת להסביר את התמונה הכללית.
אני בת יחידה בין שני אחים נשואה ברוך השם עם 4 ילדים.
בהיותי ילדה הורי התגרשו עקב התעללות ואלימות פיזית ומילולית מצד אימי.
עקב זאת בחרתי לגדול עם אבי וגם אחי הצעיר.
אח אחד נשאר איתה (זה שעבר את ההתעללות הכי קשה מצידה)
עברו השנים והחלטתי לחדש את הקשר עימה למרות שמצידה לא היתה שום יזמה או רצון אמיתי לכך .
היא נחמדה טובה וגומלת חסדים לכל העולם ותמיד נענית לבקשות של זרים ואם תשאל ברחוב מי זו אימי תקבל רשמים של מלאך רחמן שירד מהשמיים שתמיד עוזר ותמיד שם לכולם… אך אף פעם לא לילדים שלה.
היא מבשלת כל סופש ארוחה לדוד שלי הרווק ולחברים שלו
חגים שהיא לא עושה איתנו (שאליהם היא בגדר אורחת כבוד שמוזמנת מבלי לעשות כלום רק שתבוא) היא טורחת ימים ולילות בבישולים ובקניות וריצות וזה כמובן עבור אחרים כשאנחנו לא בתמונה.
חגים אינספור אירחתי אותה בחפץ לב וברצון לשמח
אבל היא לא מרוצה מכלום .
תמיד היא תתלונן על הבית שלי שמבולגן ותאמר לילדי כמה אני לא בסדר וכמה אני לא יודעת ולא מסודרת ולא נקייה ולא מאורגנת ועצלנית ,למרות שאני זאת שמרימה תמיד סעודות חג ל 12 אנשים בגפי ללא עזרה, מסיבות יום הולדת לילדים ומה לא והכל לבד ללא בקשת עזרה מצידה כי היא מודיעה מראש אל תבקשו ממני אני בן אדם עייף- לתת לנו אבל לאחרים התמונה שונה לחלוטין …
אני מנהלת את חיי כשאני רואה אישה שדואגת לכולם רק לא לנו.
ואם אי פעם היא מחליטה לתת לנו ולו משהו קטן (כמו לשמור שעה שעתיים על הילדים פעם בשנה וזה ממש כך ) איזה תשבוחות איזו הוקרת תודה מטעמים וברכות אינסופיות …כי היא באמת לא חייבת וזה מובן מאיליו.
לאחרונה עבר עלי מצב רפואי לא פשוט ונאלצתי להתמודד עם ניתוח. כמובן שהיא לא היתה שם לא ביקרה רק צלצלה ונזפה בי שאין מה לעשות(למרות שלא התלוננתי) וזה המצב ושעלי להתמודד כל זאת כשאני לא יכולה לקום מהמיטה ושהכנתי דברים מראש שהבית יוכל להמשיך כסדרו(הכנתי ארוחות והקפאתי למספר ימים דאגתי שלא יהיה פריט אחד בסל הכביסה ושכל הבית יהיה מצוחצח ונקי ושיהיו קניות מסודרות -בכוננות ספיגה מה שנקרא)
השיחות איתה כואבות כאמור.אני שותקת מפאת כבודה למרות כל מה שהיא אומרת ומעבירה אותי.
לאחרונה אזרתי אומץ ואמרתי בעוונותי שהיא פוגעת בי היא קפצה ישר ואמרה שאני צריכה להתבייש ואיך אני מעזה להגיד כזה דבר ושאני לא הבת שלה יותר שאני לא קיימת ושלא אעז ליצור איתה קשר.
3 חודשים קשים עברו עלי כשלא שמעתי ממנה עכשיו היא רוצה להראות לכולם שהכל טוב אצלה והיא מזמינה אותנו לחנוכת הבית החדש שלה.
הנפש שלי לא מסוגלת לשאת את ההתעללות של האישה הזו יותר אני בוכה בלי סוף כשהיא בחיי בקושי מתפקדת , האנרגיות שלי יורדות לטימיון והבית שלי נפגע כל מפגש או שיחה איתה.
אשמח אם תקצר או תשמיט חלקים ממה שכתבתי מפאת כבודה שלא יהיה מצב שיזהו את הסיפור.
מה אני עושה בחודש זה שזהו חודש הרחמים
אשמח לקבל הפניה במקום מגורי לפתור את הסוגיה הזו או לפחות לקבל פתרון למצב הזה כיצד עלי לנהוג
מודה מראש ומעריכה ושנזכה כולנו ב"ה לגאולה שלמה ובמהרה.
תשובה:
שלום וברכה
ראשית אני מוכרח לומר שאני מתפעל מהצורה בה את מתמודדת! זה לא מובן מאליו, ואין לי ספק שכרך הרבה מאוד!
אין ספק שאת לא אמורה להפגע ממנה! כלומר זה בלתי אפשרי שתרגישי שהאנרגיות שלך נגמרות בגלל המפגשים איתה, אך יחד עם זאת, כיבוד הורים זה כיבוד הורים, ובשו"ע נאמר שאפילו קורעים כסותו בפניו ומביישים אותו עדיין מצוה לכבדם. לכן מה שהייתי מציע, זה ראשית לא להרבות יותר מידי במגשים, רק כפי שאת מרגישה שנצרך ואת מסוגלת, שנית, כאשר אמא מתחילה לפגוע ולהעליב, אפשר לומר לה "אני רוצה לשוחח איתך רגע לא ליד הילדים", ושם לומר לה בצורה מכובדת אבל ברורה, שלא יתכן שהילדים ישמעו כאלו משפטים, את מאוד רוצה לכבד, ומאוד נעים וטוב לך איתה, אבל משפטים כאלו אסור שהילדים ישמעו בבית. הברירה בידה להחליט אם היא רוצה לעמוד בזה ואם היא מעונינת בקשר! לא להבהל אם היא הולכת! אבל לכבד! כלומר, לא צריך להיות שק חבטות, ולא צריך לרדוף אחריה, רק לומר לה שאת שמחה ורוצה לקבל אותה תמיד, אבל הילדים לא ישמעו מילים לא יפות על אמא שלהם.
כאשר היא מתלוננת שהבית שלך לא מספיק מסודר, תאמרי בחיוך כך אני ואני משוכנעת שלכולם נעים להיות פה למרות הבלאגן! לא להגרר לשום ויכוח ולשום מריבה.
כמובן יש ללכת לחנוכת הבית שהיא עושה.
בהצלחה רבה ותזכי למצוות.
