קבלן שטעה בהערכת העבודה ודורש תוספת תשלום

רבני בית ההוראה
כ"ז אב ה'תשע"ח

שאלה:

שלום
הזמין אצל קבלן משטח בטון – עשו סריקה בשטח וקבעו מחיר. הוא אפ’ שילם מקדמה – לכאורה קנין כסף.
כשהגיעו להתחיל לעבוד לפני תחילת העבודה ראה הקבלן שהשטח אינו ישר וכמות הבטון שתידרש יותר גדולה ממה שחשב. האם יכול לחזור בו או לדרוש תוספת למרות שהיה בשטח קודם וכנראה התרשל בבדיקה של השטח?

תשובה:

שלום וברכה,

שאלה יפה שאלתם!

ראשית יש להקדים שאם היה ניתן לצפות את הטעות מראש, לא נחשב טעות שיוכל הקבלן לדרוש תוספת תשלום. אבל אם לא ניתן לדרוש את הטעות מראש, קמה וניצבה שאלתכם האם יכול לדרוש תוספת תשלום?.

טעות בשומת המחיר נחשב לאונאה. דין אונאה נאמר במטלטלים, אבל בקרקע ועבדים אין דין אונאה. פועל דינו כעבד, אבל קבלן אין דינו כעבד, ואין בו אונאה לפי פסק השו”ע. [והראשונים סוברים שגם בקבלן אין אונאה].

עבודת יציקה בקרקע לחלק מהמפרשים יש ספק בגמרא האם נחשב לקרקע או מטלטלים, ונפ”מ האם יהיה דין אונאה.

והיות והדבר כרוך במחלוקת ובספק, לכן אם הקבלן סיים את עבודתו, לא יוכל לתובע תוספת שכר, כיון שיש צדדים רבים שאין דין אונאה. אך אם הקבלן לא התחיל בעבודה, כיון שלדעת השו”ע יש בקבלן דין אונאה, ויש צד בגמרא שיציקת בטון על קרקע נחשב לאונאת מטלטלים, לכן יוכל לחזור בו מעבודתו אם לא יוסיפו לו בשכר.

והיות ויש מחלוקת וספק בגמרא מן הראוי שיפשרו הצדדים, ועל תוספת השכר שדורש הקבלן יחלקו בניהם. למשל אם דורש הקבלן תוספת של 1,000 ש”ח יוסיפו לו סכום של 500 ש”ח. והאמת והשלום אהבו.

בהצלחה.

נפתלי בן חיים

מקורות:

מקורות ונימוקים:

חילוק בין אונאה למקח טעות

בשני אופנים יש טענת ביטול מקח, א. מקח טעות ב. אונאה יותר משתות. מקח טעות נאמר כאשר יש טענת פגם בגוף החפץ שנקנה או הושכר. דיני אונאה נאמרו כשיש טענות או טעיות על המחיר של המקח ולא על גוף המקח. ולכן אם טוען אחד הצדדים שטעה בחישוב של המקח או שהתחדשו דברים חיצוניים שמייקרים את העבודה, נחשב טענת אונאה ולא טענת מקח טעות.

במקרה דנן שטוען הקבלן שטעה במדידת שטח העבודה, אין כאן מום שהתגלה, אלא טעות במחיר, ולכן שאלה זו מסווגת להלכות אונאה ולא להלכות מקח טעות.

עבדים שטרות וקרקעות אין בהם אונאה

תנן (ב”מ נו ע”א): אלו דברים שאין להם אונאה העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות. ובגמרא (שם ע”ב) מנהני מילי, דתנו רבנן, וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך – דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר – שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי, ואינן עומדין אלא לראיה שבהם.

אונאה בפועל וקבלן

על דברי המשנה עבדים אין בהם אונאה דעת רוב הראשונים – רמב”ן רשב”א ריטב”א ר”ן – שאין חילוק בין פועל לקבלן ועל שניהם נאמר שאין בהם דין אונאה. וז”ל: “ובשכירות ישראל כגון ששכר פועלים יש אומרים שאין בהם אונאה דלאו ממכר הוא וכן בקבלנות“.

אמנם דעת הרמב”ם (מכירה פי”ג הט”ו) שיש חילוק בין פועל לקבלן וז”ל: “השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הונייה, מפני שהוא כקונה אותו לזמן, ועבדים אין בהם הונייה”. וכ”פ המחבר (שם סעיף לג)

ואילו בקבלן כתב הרמב”ם (שם הלכה יח) וז”ל: “נראה לי שהקבלן יש לו הונאה, כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים הרי זה יש לו הונייה, וכל אחד משניהם בין קבלן בין בעל הבגד חוזר לעולם כמוכר”. וכ”פ המחבר שם סל”ו. הרי לנו דעת הרמב”ם שרק בפועל נאמר הדין שאין בהם אונאה ואילו בקבלן יש בו אונאה.

הטעם לחלק בין פועל לקבלן כתב בתרומת הדשן (סימן שיח) שבפועל מצאנו שיכול לחזור בו באמצע היום משום עבדי הם, כיון שגופו קנוי, לכן יכול לחזור בו. אבל קבלן אין גופו קנוי ואינו דומה לעבד. וכן מבואר בסמ”ע ס”ק ס שפועל משכיר נפשו, ואילו קבלן אינו משכיר נפשו. וכן מדויק מלשון הרמב”ם שכתב בפועל כקונה אותו לזמן.

מתי נחשב פועל ומתי נחשב לקבלן

לדעת מיעוט הפוסקים שאם השכר לפי שעות נחשב לפועל. ואם השכר על סיום העבודה ללא התייחסות לזמן העבודה, חשב לקבלן. ודעת רוב הפוסקים (סמ”ע שם ס”ק נט ובסימן שלג) אם נשכר לעבוד על זמן מסוים – נחשב פועל. ואם עושה מלאכתו מתי שירצה, ולא יוכל להכריחו לעבוד עכשיו, נחשב לקבלן. עד עתה דיברנו כשהיה אונאה בשכר הפועל. ובשאלה הנ”ל יש אונאה בעבודת הקרקע, ויש לדון האם נחשב לאונאת קרקע או לאונאת פועל.

אונאה במכירת חיטים שנזרעו בקרקע

הסתפקה הגמרא (ב”מ נו ע”ב) בעי רבא חטין וזרען בקרקע, מהו, יש להם אונאה או אין להם אונאה. כמאן דשדיין בכדא דמיין – ויש להם אונאה, או דלמא בטלינהו על גב ארעא. היכי דמי, אילימא דאמר איהו שדאי בה שיתא, ואתו סהדי ואמרי דלא שדא בה אלא חמשה – והאמר רבא, כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין – אפילו פחות מכדי אונאה, חוזר. אלא דאמר איהו שדאי בה כדאבעי לה, ואיגלאי מילתא דלא שדא בה כדאבעי לה, יש להם אונאה או אין להם אונאה, כמאן דשדי בכדא דמיין ויש להם אונאה, או דלמא בטלינהו אגב ארעא.

רש”י ביאר את ספק הגמרא שמדובר שמכר זרעים שבתוך הקרקע, והספק האם דינם כמטלטלים כיון שלא הושרשו, או שדינם כקרקע. וכן ביאר הריטב”א את דעת רש”י. אולם הב”ח ביאר בדעת רש”י שמדובר שמכר לו קרקע זרועה ולא זרעים לבד.

שכר פועל שיעבוד בקרקע – אונאת קרקע או אונאת פועל

הרמב”ם (שם הלכה טז) ביאר ששכר פועל שיזרע לו את השדה והתברר שזרע פחות ממה שסיכמו, וע”ז הסתפקה הגמרא האם נחשב לאונאת קרקע או לאונאת מטלטלים. וביאר המגיד משנה שעתה לא ניתן להוסיף זרע, שאם יוסיף יתכן ויפלו הזרעים במקום שכבר יש זרע ולא תועיל זריעתו.

והקשו עליו הרמב”ן והריטב”א שלפירוש הרמב”ם אין זה אונאה בקרקע אלא אונאה בפועל, שלא עשה הפועל מלאכתו כראוי. ותירץ הלחם משנה שמדובר שהפועל הביא את הזרעים משלו, ונחשב אונאה בזרעים.

נמצא שכל קבלן שנשכר לעבודת קרקע, לדעת הרמב”ם דינו כאונאת קרקע. ולרמב”ן דינו כאונאת בפועל. אמנם לרמב”ן אינו נפ”מ כיון שגם בפועל אין אונאה.

לדעת הרמב”ם שביאר שהפועל הפחית מהראוי לזרוע, והתאנה הבעה”ב. ה”ה להיפך אם התאנה הפועל – שהתברר בשעת הזריעה שצריכה השדה ליותר חיטים ממה שסיכמו, שגם בזה יחשב ספק אונאת קרקע, ולא יצטרך הבעה”ב להוסיף לו שכר. וכמו כן בעניינינו כשהתברר שהשטח צריך לתוספת ביטון מעבר למה שהתנו בשעת שכירות הפועל, ולדעת הרמב”ם על זה הסתפקה בגמרא האם נחשב לאונאת קרקע.

מכר דבר המחובר לקרקע

הרמב”ן והרשב”א הביאו את פירושו של רבנו חננאל, שהאונאה הייתה במחיר הזרעים. והספק האם הזרעים שמחוברים לקרקע נחשבים לקרקע, או למטלטלים.

התוספות (ד”ה כל) חולקים וסוברים שאם הייתה האונאה במחיר של הזרעים, נחשב לאונאת מטלטלים, כיון שהאונאה לא תלוי בקרקע אלא במחיר של השוק.

ולפ”ז כתב הנתיבות (שם ס”ק כ) שאם היה אונאה בפירות המחוברים לקרקע, לדעת הרמב”ן דינם כקרקע, ולדעת התוספות כיון שהטעות בפירות שבשוק, אין בהם אונאה.

נמצא שקבלן שחיבר סורגים, קרמיקות, אמבטיה, וטעה בחישוב של המחיר שלהם, לרמב”ן נחשב אונאת קרקע, ולתוספות הטעות במחיר של השוק ונחשב לאונאת מטלטלים.

שכר פועל שיבנה לו ע”ג הקרקע

פירוש נוסף הובא בפת”ש בשם עמודי אור, שספק הגמרא בשכר חברו בקבלנות לבנות לו על גבי קרקע, וטעה בחישוב ורואה שנתאנה במקח, האם נחשב לאונאת קרקע או למטלטלים. והוסיף שם שתיקון העצים ודאי אינם כקרקע, ויש בהם אונאה.

דבר המחובר לקרקע

מבנה המחובר לקרקע האם נדון כקרקע. הרמ”א סימן צה ס”א בתלוש ולבסוף חברו האם נחשב לקרקע או למטלטלים. ובמג”א סימן תרלז ס”ק ז כתב שבית נחשב מטלטלים והסיבה שמועיל בו כסף שטר וחזקה משום שנקנה אגב הקרקע או בקניין חצר. אמנם הרמ”א בסימן שא ס”א הכריע שנחשב לקרקע. והש”ך סימן צה כתב שהמחלוקת דוקא בכותל או כל דבר המחובר לקרקע, אבל בית ודאי נחשב לקרקע. וכן הסכים בקצות ס”ק ג.

העולה מזה: קבלן שהושכר ליישר את השטח ולצקת ביטון, והתברר שהיה טעות וצריך להוסיף עבודה וביטון. לדעת רוב הראשונים לקבלן אין דין אונאה, אמנם המחבר הכריע כדעת הרמב”ם שיש אונאה. אלא שלדעת הרמב”ם עבודת בקרקע יש לזה דין קרקע, ואין לקרקע אונאה. ולרמב”ן נחשב אונאת קבלן, ודעת הרמב”ן שבקבלן אין אונאה. כמו כן היות ונשכר לבנות על הקרקע לדעת העמודי אור זה גופא ספק הגמרא האם נחשב לקרקע או לא. עוד הבאנו שלרמב”ם אם התברר שצריכה הקרקע עוד חיזוקים הסתפקה הגמרא האם נחשב לקרקע.

ולכן: אם כבר ביצע הקבלן את עבודתו, יכול הבעה”ב לומר קי”ל כשיטות שנחשב שאין אונאה, ולא צריך להוסיף בתשלום. ואם עדיין לא ביצע הקבלן את עבודתו יכול הקבלן לומר קי”ל כפסק השו,ע שלקבלן אין דין אונאה, ויש ספק בגמרא האם יציקת הביטון נחשב לאונאת קרקע, ויש צד שדינו כמטלטלים, וא”כ יש דין אונאה, ולכן יוכל לחזור מעבודתו אם לא יסכים בעה”ב להתחייב להוסיף לו בתשלום.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *