שאלה:
הרמבם פוסק. שלאכול בשר אדם הרי הוא באיסור עשה. וכמו כן פוסק שעור האדם הרי הוא כבשרו. נמצא לפי"ז שאם אחד למשל קוצץ בשיניים את עור השפתיים שלו אסור לבלוע את העור. צודק?
תשובה:
שלום וברכה
לכתחילה יש להחמיר, אבל המיקל לאכול עור של אדם חי – כסיסת העור שסביב הציפורניים וכדומה, יש לו על מה לסמוך.
מקורות:
על אכילת רקמות מבשר אדם חי נחלקו הראשונים אם הדבר אסור או מותר [בימי קדם היה נהוג שאכילת ערלת המילה היא סגולה לאשה ללידת זכרים, וראה רשב”ש סי’ תקיח] ולהלכה פסק הבן איש חי שנה ב פ’ אמור לאסור זאת מכל וכל, ושם התריע שיש להמנע מאכילת עור יבש זה שאדם תולש משפתיו. הרחבה רבה בענין הסגולה הנ”ל ראה בס’ דברי בניהו ח”ז סי’ כד. אולם, בכף החיים סי’ עט סעי’ יא האריך בראיות מדברי ה רשב”א ועוד ראשונים שגם לסוברים שבשר אדם אסור גם בעודו בחיים חיותו, לענין העור לבד שאין איסורו אלא מדרבנן לא החמירו אלא לאחר מותו כמו בשערו, אלא שצידד להחמיר כדי שלא יתרגל לתלוש עור זה גם בשבת [וזה כבר ענין אחר]. וראה ילקוט יוסף סי’ עט שהקיל בזה לדינא. ומכל מקום ודאי ראוי לחוש לדברי הבן איש חי ולפלוט.
