שאלה:
שלום לרב, שאלה חשובה, מתי אומרים פסיק רישא דלא ניחא ליה במלאכה שאינה צריכה לגופה, (שזה חמור), ומתי אומרים רק פסיק רישא דלא ניחא ליה (בלי מלאכה שאינה צרוכה לגופא) ?
תשובה:
שלום וברכה
הכלל הבסיסי הוא כך: מלאכה שנעשית עבור תכלית מסוימת אלא שהיא אחרת מזו שהיתה במשכן נקראת מלאכה שאינה צריכה לגופה, מלאכה שנעשית בלי תכלית כלל אלא דרך אגב בגלל פעולה אחרת, כמו אדם שגורר עגלה כדי להעבירה ממקום למקום וכלל אינו נותן דעתו על החריץ שנעשה, זה פסיק רישא, ושם יש חילוק אם ניחא ליה או לא. נמצא שכאשר יש תכלית בעצם הפעולה, לעולם לא נדון בה מצד פסיק רישא, זה לא הנושא, זה הרי דבר המתכוין, אלא שחילוקי הדין יהיו תלויים בשאלה האם התכלית הנרצית היא זו שהיתה במשכן או לא.
הרחבה:
הנושא הוא כך: בהלכות שבת יש כלל ש”מלאכת מחשבת אסרה תורה”, ולכן פעולה שנעשית ללא כוונה מותרת מהתורה. אולם אם מלאכה זו נעשית ב”פסיק רישא”, לומר הוא אמנם לא מתכוין לפעולה [לפעולה! לא רק לתוצאה! כלומר הוא כלל לא מתכוין שהעוף ימות, לא רק שאין לו בכך צורך, להלן נבאר יותר], ואף על פי כן הדבר אסור מהתורה, משום שפעולה זו מוכרח שתעשה, אין אפשרות להסיר את ראשו של התרנגול בלי שהוא ימות… ומשום כך נחשב הדבר כאילו נעשתה הפעולה בכוונה תחילה. ממילא, לענין הנקודה הזו לא משנה סדר הפעולות, העיקר שלמרות שלא היתה כוונה לפעולה, היא אסורה מהתורה כיון שהיא בהכרח נעשית.
ענין דומה יש הנקרא “מלאכה שאינה צריכה לגופה”, שם האדם מתכוין לפעולה, והיא בהכרח נעשית, ואף על פי כן היא אסורה רק מדברי חכמים! וזאת כאשר יש לו תכלית אחרת בעצם הפעולה, למשל, חפירת בור אסורה מהתורה כשיש צורך בעצם הבור, אבל מי שחופר בור לתכלית אחרת – הוא מעוניין בעפר, זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה שאסורה רק מדברי חכמים. וכאן החילוק הוא מאוד דק, בעריפת התרנגול, אתה אמנם לא מתכוין שימות, אבל כיון שהוא בהכרח מת ואין לך תכלית מסוימת בהריגתו, הדבר אסור מהתורה, ואילו כאשר אתה מתכוין שימות, אבל יש לך תכלית אחרת בהריגתו, זה כבר רק מדרבנן. תתעמק בדברים כי הם דקים להבנה.
מקורות:
ראה הקדמת הערוך השולחן להל’ שבת.
