שאלה:
שלום לבית ההוראה
בשו"ע בסימן רע"א סעיף יד כתב שראוי לחוש לדעת הגאונים ולא לעשות קידוש ולתת לאחר לשתות אלא כדאי שהאדם עצמו שעשה קידוש ישתה בעצמו. לעומ"ז בסימן רע"ג סעיף ד' משמע שאדם יכול לעשות קידוש לאחרים ואפ' אם הוא עצמו לא עשה עדיין קידוש, ולא רוצה לצאת י"ח בקידוש שעושה לאחרים, ובתנאי שיזהר שלא יטעם כלום (וזה כולל כמובן גם את היין שבכוס הקידוש) שהרי לא עשה עדיין קידוש (וגם בקידוש הזה שעוה הוא לא רוצה לצאת י"ח, כאמור), אז ע"כ מבואר שהמקדש יעשה את הקידוש ומישהו אחר ישתה, שהרי מישהו חייב לשתות מלא לוגמיו, יוצא מכאן שהשו"ע לא חשש כאן לגאונים. כיצד זה מתיישב.
תודה רבה על המאמץ והתשובה!
תשובה:
שלום וברכה
כיון שכפי שציינת זה רק "ראוי לחוש לדעת הגאונים" ומעיקר הדין די בכך שאחד המסובים שותה מלוא לוגמיו, ובדיעבד אפילו אם בין כולם שתו רביעית די בזה, בשעת הדחק כשמקדש לאחרים מחמת שאינם בקיאים [שהרי אם הם בקיאים בלאו הכי אינו מקדש להם כשאינו יוצא בכך ידי חובתו כמבואר במשנה ברורה שם], אין צריך להחמיר בזה.
האם מה שכתוב בשו"ע ברע"א, יד, באופן שלא עושים כמו הגאונים, זה אומר שהמקדש צריך לשתות קצת לפני שהוא מעביר לאחר, או שמותר לו לומר את נוסח הקידוש ומיד להעביר לאחר שישתה מלא לוגמיו, בלא שהמקדש עצמו שתה אפ' קצת? תודה
לכתחילה חייב לטעום כיון שבירך על היין, ראה כף החיים רעב נט.
השאר תגובה