שאלה:
שלום וברכה,
כתבו האחרונים שבשביל להמנע מהספקות האם הרהור או כתיבה נחשב לימוד תורה שעליו מברכים, שמיד בתחילת היום יש לברך את ברכת התורה, ולומר לאחר מכן כמה פסוקים, וברכה זו מועילה לכל היום, בין ללימוד בין להירהור ובין לכתיבה (מ"ב מז, ד).
וכן מנהג ישראל באמת לומר את פרשת כהנים, אלו דברים וכ'ו…כסדר התפילה.
המנהג הוא אומנם מנהג טוב, אך איך יתכן שאין שום גדול דור שלא יצא נגד המנהג הזה בתשעה באב?
הרי זה מכשול מכיוון שזה דין לא ללמוד תורה בתשעה באב (תענית ל.) והעם נוהג לומר את הפסוקים הללו גם בתשעה באב. (וזה משניות ופסוקים רגילים שסתמם משמח את הלב ואינם כלולים בדברים שמותרים בלימוד בתשעה באב וזה דינא דגמרא נגד מנהג ישראל וכול מנהג שיש בו שמץ של איסור מבטלים אותו(כך כתבו הרא"ש הר"ן הריטב"א ועוד…)
תודה מראש.
תשובה:
שלום וברכה
אף שהטעם הוא כמו שהזכרת, כיון שזה נכנס ב"סדר היום", אין זה בכלל לימוד תורה שנאסר בתשעה באב. וכפי שהתירו אמירת הקרבנות, אף שגם זה אינו תפילה אלא לימוד תורה שהוא בבחינת נשלמה פרים שפתינו, וכן התירו פיטום הקטורת דוקא לאלו הנוהגים לאומרה כל יום, ראה משנה ברורה תקנד ז ובכף החיים תקנט מח.
