תשעה באב שנדחה: הלכות הצום

הרב יהושע פפר
ז' אב ה'תשע"ח

 

השנה, יום תשעה באב שוב נופל ביום שבת, כך שהצום עצמו נדחה ליום ראשון, יום עשרה באב. דחייה זו היא על-פי הנלמד במשנה (מגילה א, ג), שם נקבע שדוחים את צום תשעה באב ואין מקדימים אותו, וכפי שמבואר בגמרא (מגילה ה, א) “אקדומי פורענות לא מקדמי”. הרמב”ם והשולחן ערוך (אורח חיים תקנ, ג) מציינים הלכה פשוטה זו.

דחיית צום תשעה באב הנופל בשבת ליום ראשון מעלה כמה שאלות הלכתיות. במאמר קודם התייחסנו להלכות שבת הרלוונטיות כאשר תשעה באב נופל בשבת. במאמר הנוכחי נפנה להלכות הצום עצמו – יום ראשון – ונדון בהלכות העובדה שמדובר בצום נדחה.

כיצד יש להבדיל בין שבת לחול כאשר צמים ביום ראשון? מה הדינים ביחס לברית שמתקיים ביום זה? האם יש להקל בצום הנדחה יותר מצום תשעה באב רגיל? והאם יש הגבלות במוצאי תשעה באב, כפיש נהוג בשנה רגילה? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

מתי להבדיל בין קודש לחול

כיון שאי אפשר לשתות את היין של הבדלה במוצאי השבת, עולה השאלה: איך יש לקיים את מצוות הבדלה? בתפילת עמידה אומרים את תפילת “אתה חוננתנו”, ובכך יוצאים ידי חובת הבדלה בתפילה. בנוגע לחובת הבדלה על הכוס, נאמרו שלש שיטות עיקריות.

  1. יש אומרים שיש להבדיל במוצאי שבת, ולתת לקטן לשתות את הכוס. דרך זו מופיעה ב”ספר המנהיג(תשעה באב, סימן כא), שם מבאר שאין חשש שמא הקטן יתרגל בעתיד לכך, כי דבר זה הוא חריג ואינו מתרחש בכל שנה, וגם שאינו אלא איסור דרבנן, ואין לגזור בו. אולם, המאירי (תענית ל, ב) סבור שגם בכך יש לחשוש מצד הקטן, “דילמא אתי למיסרך”. גם הרמב”ן (תורת האדם) דוחה שיטה זו.
  2. לדעת הגאונים עושים הבדלה במוצאי יום ראשון, דהיינו במוצאי התענית, שהרי ממילא אין אוכלים עד יום ראשון בלילה. כן כתבו התוס’ (פסחים קז, א, ד”ה אמימר), וכן הורו ראשונים רבים (מחזור ויטרי, סימן רסז; בה”ג, קידוש; ראבי”ה, ח”ב סימן תקכב).
  3. לשיטת הרמב”ן (תורת האדם, עניין אבלות ישנה) אין לעשות הבדלה כלל, לא במוצאי שבת, ולא ביום ראשון. טעמו לכך הוא שכיוון שבמוצאי שבת לא היה ראוי להבדיל, נדחתה בכך מצוות ההבדלה לגמרי. כאשר אדם פרטי אינו מבדיל במוצאי שבת, הוא רשאי להשלים את ההבדלה עד יום שלישי. אך במקרה דנן אין לעשות כן, כי מאחר שלא חל חובת הבדלה במוצאי שבת, אין מקום לתשלומים. הרמב”ן מוסיף שמסתבר שכך היתה התקנה מתחילה (כשחל תשעה באב במוצאי שבת לא תהיה הבדלה), וכן כתבו בשו”ת הרשב”א (ח”א, סימן קיז), הריטב”א (תענית ל, ב; סוכה נד, ב), ועוד ראשונים.

בשולחן ערוך (תקנו, א) פסק שיש להבדיל במוצאי יום ראשון, כלומר במוצאי צום תשעה באב, וכך הדעה המקובלת להלכה (כמו שכתב הלבוש תקנו; מגן אברהם ס”ק ב; אליה רבה ס”ק ד; קיצור שולחן ערוך קכה, ו; חיי אדם קכו, ו). כן פסק אף המשנה ברורה (תקנט, ס”ק לז).

הלכות הבדלה

בהבדלה שעושים לאחר הצום אין לומר את הפסוקים “הנה א-ל ישועתי”, כפי שאומרים מידי שבוע. פסוקים אלו נחשבים לא מתאימים לאווירת הזמן, כפי שמי שנמצא באבלות אינו אומרם (שו”ת דברי מלכיאל חלק ו, סימן ט).

בהבדלה הנעשית במוצאי הצום – ביום ראשון בלילה – לא ניתן לברך את ברכת מאורי האש, שנתקנה דווקא במוצאי שבת. לכן, יש לברך ברכה זו במוצאי שבת, מחוץ לסדר ההבדלה. מנגד, את ברכת הבשמים אין לברך כלל (שולחן ערוך תקנו, א).

כיון שיש קצת ספק בנוגע לחובת נשים בברכת מאורי האש (עי’ ביאור הלכה סימן רצו, ד”ה לא יבדילו), עדיף שהבעל יברך ברכך זו עבור אשתו לפני שיוצא לבית הכנסת (לאחר זמן צאת השבת; עיין שמירת שבת כהלכתה פרק סב, הע’ צח). כאשר אין הדבר נוח, מעיקר הדין רשאית אישה לברך לעצמה (שם, פרק סא, הע’ סט; מנחת שלמה, ח”ב, סימן נג, אות ב).

הבדלה למי שאוכל בתשעה באב

חולה שאוכל בתשעה באב חייב להבדיל קודם שיאכל. מי שצריך לאכול באמצע הצום, לא יבדיל מיד במוצאי שבת, אלא ימתין עד השעה שצריך לאכול (כף החיים ס”ק ט; שו”ת מנחת יצחק, ח”ח סימן ל).

לדעת החיד”א (תקנו, ס”ק ג) חולה שמבדיל יכול אף להוציא את בני ביתו, ולפי זה אם קשה לחולה להבדיל, יכול הבריא להבדיל בשבילו, והחולה ישתה את היין. כן כתב בשו”ת ציץ אליעזר (חי”ד, סימן מד) ובשו”ת משנה הלכות (ח”ז, סימן לט).

בנוגע לקטן האוכל בתשעה באב, וחייב בהבדלה מדין חינוך, הסתפק בשו”ת מהרי”ל דיסקין (קונטרס אחרון, סימן ה, עב) שמא צריך להבדיל לעצמו. אולם, המנהג הוא שאינו מבדיל, וכן כתבו בשם הסטייפלר (אוחרות רבנו, ח”ב, עמ’ קמה) בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל (שו”ת רבבות אפרים, ח”ג סימן שעא), ובעוד פוסקים (עי’ שמירת שבת כהלכתה, פרק סב, סעיף מה; שו”ת משנה הלכות, ח”ז סימן לט).

הסיבה לכך היא שקטן חייב במצוות כדי להרגילו בקיומן, אך כאן הרי בגדלותו הוא יצום בתשעה באב, ולכן קיום מצוות הבדלה אינו כלול במצוות החינוך.

לצום כמידי שנה?

ההלכה הבסיסית היא שצום תשעה באב שנדחה הרי הוא כצום של כל שנה. ואמנם, יש פוסקים שכתבו שגם כאשר הוא נדחה, צום תשעה באב חל בכל חומרתו הרגילה (עי’ למשל בו”ת מהר”ש הלוי, ח”ב, סימן ב). עם זאת, רוב הפוסקים מסכימים שיש הבדלים בין דרגת החומרה של צום תשעה באב רגיל לבין צום שנדחה, ויש לכך כמה השלכות הלכתיות.

כך, ביחס לצום תשעה באב רגיל כתבו פוסקים רבים שלפי המנהג יש ליולדת לאחר ז’ ימים לצום כהלכה (כן מבואר ברמ”א, סימן תקנד, ו, וכן בפוסקים אחרונים, למעט כאשר הצום גורם לכאב וסבל). מנגד, בצום תשעה באב שנדחה כתב המגן אברהם (תקנד, ט) שעד שלושים יום אישה פטורה מן הצום לגמרי, כמבואר גם במשנה ברורה (שם, ס”ק יד).

בשו”ת שבות יעקב (ח”ג, סימן לז) מרחיב הלכה זו גם לעניין אישה מעוברת, וכתב שאין לה לצום בתשעה באב שנדחה אפילו כשמרגישה מיחוש קל בלבד. כן כתב רבי עקיבא איגר בהערותיו לשולחן ערוך (תקנט, ט), וכן פסק במשנה ברורה (שם, בביאור הלכה).

בספר הליכות שלמה (ח”ב, עמ’ תנא) מובא בשם הרב שלמה זלמן אויערבך זצ”ל כי כן הדבר אף ביחס לאישה מיניקה, כאשר הצום גורם לכאב או לחוסר חלב עבור התינוק.

ברית מילה בתשעה באב

בשולחן ערוך (תקנט, ט) נפסק שכאשר חלק ברית ביום תשעה באב שנדחה, על הורי התינוק לצום רק עד חצות. לאחר תפילת מנחה יש לבעלי הברית לרצוץ ולהלחיף בגדים, שכן “יום טוב” הוא עבורם. לדבריו, מותר אפוא לבעלי הברית (האב, הסנדק והמוהל) לאכול לאחר חצות לכבודה של הברית.

הלכה זו אינה מוסכמת על כל הפוסקים. המגן אברהם (תקנט, יא) מציינת מהכנסת הגדולה והרדב”ז שלפי המנהג גם כאשר בו ברית השלימו כל המשתתפים את צום תשעה באב שנדחה. הוא אף מוסיף שכיון שהמנהג הוא לערוך סעודת הברית בלילה, הרי שאין סיבה לאכול בצום עצמו. גם בערוך השולחן (תקנט, ט) כתב שאין המנהג כדברי השולחן ערוך.

מנגד, רוב הפוסקים לא הסכימו עם דברי המגן אברהם, אלא פסקו כדעת השולחן ערוך. במשנה ברורה משמיט את הוראת המגן אברהם, וביאר בשער הציון (שם, ס”ק לט) שעשה כן לאור דברי הפוסקים – בעיקר האליה רבה והחיי אדם – שביארו שדברי הכנסת הגדולה משקפים את המנהג בטורקיה, ואילו המנהג באירופה היה שהורי היילוד, הסנדל והמוהל לא היו משלימים את התענית.

גם בשערי תשובה (תקנט, טו) כתב שהמנהג “בארצותינו” הוא כדעת השולחן ערוך.

מוצאי תשעה באב

בשנים רגילות, ממשיכים לנהוג מנהגי אבילות גם במוצאי תשעה באב, שכן שריפת המקדש המשיכה לתוך הלילה. כן מבואר בשולחן ערוך (תקנח, א): “בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי”. הרמ”א מוסיף שהמנהג – שחל גם לעניין תספורת וכיבוס – להחמיר בכך עד “חצות היום ולא יותר”.

כאשר תשעה באב נדחה ליום ראשון, כתב הרמ”א ש”מותר לאכול בשר ויין יום ב’, אבל בלילה אסור מפני אבילות של יום”. בנוסף לכך, בנוגע לכיבוס מותר לכבס ולהתרחץ מיד עם מוצאי הצום (כן מבואר בהליכות שלמה, שם), ובמשנה ברורה (תקנח, ד) כתב שכן הדין לעניין תספורת.

גם בנוגע לאכילת בשר ושתיית יין במוצאי תשעה באב שנדחה, כתב המהרש”ם (דעת תורה תקנח) “דיש להתיר לאכול במוצאי תשעה באב בשר בסעודת סיום מסכת, גם אם מיהר לסיים המסכת”, וכן כתב להתיר לערוך נישואין במוצאי תשעה באב בנסיבות מיוחדות ודחופות. הוא מסיים את בדריו באומרו כי “נראה דבמוצאי תשעה באב שנדחה, יש להקל במקום צורך קצת”.

ויה”ר שיבנה בית המקדש במהרה בימנו, ויתהפך לנו צום החמישי לשמחה ויום טוב.

4 תגובות

  • מאת א.:

    ואין חשש של מראית עין שכל הרואים אדם שמתגלח או מסתפר מיד במוצאי הצום, עלולים לחשוב בטעות שזה מותר כל שנה מיד במוצאי הצום גם כשהצום לא נדחה כמו השנה?

    וכן אותה השאלה לגבי כיבוס ואכילת בשר ושתיית יין?

    האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בנושא זה?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אנחנו לא ממציאים גזירות מדעתנו. בשר ויין אכן כתב הרמ”א להמנע משום אבלות של יום.

  • מאת יעקב:

    מה שהבאתם משו”ת שבות יעקב והמשנ”ב בנוגע לאשה מעוברת בנדחה שלא צריכה לצום המעיין יראה שלא מדובר שם רק על להשלים אחר חצות את הצום, אם כי בכל אופן היום מקילים במעוברת בכל אופן

  • מאת רבני בית ההוראה:

    יש הרבה שדנו אם הדמיון לבעל ברית הוא גם בהקשר של חצות, ולא נהגו לדמותם לענין זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים