שאלה:
שלום,
מה דעת הרמבם בפסיק רישיה דלא ניחא ליה?
מה היה אומר הרמבם לדוגמא אדם פותח את המקרר בשבת לקחת אוכלים, וע״י פתיחת המקרר ידלק האור?
הרעיון בשאלה היא שהרי משאצ״ל הרמבם מחייב. ואם כן לכאורה פה שאין היזק מהאור הנדלק , היה גם אוסר
תשובה:
שלום וברכה
ראשית לציין שלא ברור כלל שהדלקת האור היא פסיק רישא דלא ניחא ליה, כיון שבימי החול ניחא לו בכך ורק עכשיו לא ניחא לו מחמת האיסור.
אבל שנית והוא העיקר, אין קשר בין מלאכה שאינה צריכה לגופא לפסיק רישא דלא ניחא ליה, שכן במלאכה שאינה צריכה לגופה האדם מעוניין בגוף המלאכה, אלא שאינו נצרך לתכליתה כפי שהיתה במשכן. למשל, אדם חופר בו לצורך עפרו, הוא נזקק לבור ממש, ועושה אותו בכוונה תחילה, אלא שאינו נזקק לאותה תכלית שנאסרה מהתורה, ובזה החמיר הרמב"ם. בפסיק רישא, הוא כלל אינו מתכוין לעשיית המלאכה, היא נעשית מעצמה, הוא רק רוצה לפתוח את המקרר וכלל אינו נותן דעתו על האור, וכאן חילקו בין ניחא ליה ללא ניחא ליה. אלא שכאן השאלה היא הפוכה, לדעת הסוברים שמלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה רק מדרבנן, מדוע כל מלאכה שאינה צריכה לגופה לא תהיה לפחות כמו פסיק רישא שאסור מהתורה [בדניחא ליה], ובענין זה ראה כאן.
