שאלה:
שלום וברכה !
סופר סת"ם מקהילתנו נתן את פרשיותיו למגיהה ונפלה אחת מהפרשיות לרצפה הרטובה בביתו ונפסלה,הפרשיה היתה " קדש לי וכו' " וממילא נפסלו כל פרשיותיו של הסופר שכתב לאחר מכן.
אין לסופר פרשיית קדש מוקדמת ואותו אדם שהוכנו בשבילו התפילין רוצה רק את הפרשיות מסופר זה.
הובאה השאילה לפניי ואני מפנה אותה אל המומחים בחושן משפט- האם צריך לשלם לו רק את ערך הפרשייה או את כל הפרשיות שנפסלו לאחר מכן ?
יישר כוחכם וחילכם לאורייתא
תשובה:
שלום וברכה,
המגיה שפיל את הפרשיה למים נחשב למזיק בידיים וחייב לשלם על אותה פרשיה. לגבי שאר הפרשיות שאין בהם כמעט שימוש וירד ערכן נחשב בהלכה להיזק שאינו ניכר – הנזק בפרשיות אלו הינו נזק הלכתי ולא נזק שנראה לעין אדם. וקיי"ל שהיזק שאינו ניכר בשוגג פטור. אלא שיתכן וחייב לצאת ידי שמים.
וכיון שגם חיוב לצי"ש מוטל בספק, כדאי לפשר במעט כדי להיפטר גם מחיוב לצי"ש – וראה במקורות.
בברכה – נפתלי בן חיים
מקורות:
היזק שאינו ניכר
בגיטין דף נב ע"ב שנינו "המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב". נזקים אלו נקראים בלשון חז"ל 'היזק שאינו ניכר', שהרי לא נעשה בהם שום שינוי פיזי, אלא שנאסרו מצד ההלכה. היזק זה של פרשיות התפילין גם כן אין בו נזק מצד שינוי פיזי ואינו נפסל רק מצד ההלכה.
היזק שאינו ניכר בשומר
המשנה במסכת ב"מ (פ ע"ב) אומרת "כל האומנין שומרי שכר הן". וכן נפסק בשו"ע סימן שו ס"א. ולכן אותו מגיה נחשב לשומר שכר על הפרשיות, ויש לדון בשומר שכר האם חייב על היזק שאינו ניכר. ולכאורה תלוי נידון דידן במחלוקת הפוסקים בשומר שפשע ועל ידי הפשיעה ניזוק הפיקדון בהיזק שאינו ניכר, אם יכול להחזיר את הפיקדון למפקיד ולומר לו הרי שלך לפניך, או חייב לשלם את הפיקדון. דעת המהרש"ל בים של שלמה ב"ק פ"ט סי' כ שחייב לשלם, והש"ך בסי' שסג סק"ז חולק עליו וסובר שיכול לומר הרי שלך לפניך, שהרי גם הגוזל חמץ ועבר עליו הפסח יכול לומר הרי שלך לפניך, ואינו מסתבר לומר שדין שומר חמור מדין גזלן. ובנתיבות המשפט שם הסכים לדעת הש"ך, ומבאר שפשיעה בשמירה ועל ידי זה נעשה היזק שאינו ניכר, דינו כהזיק בלא כוונה היזק שאינו ניכר ופטור. וכן פסק המגן אברהם באו"ח סי' תמג סק"ד, ששומר שהיה צריך למכור החמץ בפסח לנכרי ולא מכר, והחמץ נאסר בהנאה, יכול לומר הרי שלך לפניך. וכן פסק הנתיבות סימן שמ ס"ק ד ובסימן שס ג ס"ק ג שבהיזק שאינו ניכר יכול השומר לומר הש"ל.
נמצא שרבים מהפוסקים פוטרים בשומר שיזק שאינו ניכר, על כן לא ניתן לחייב את המגיה עבור שאר הפרשיות.
חיוב לצאת ידי שמים בהיזק שאינו ניכר
עד עתה דברנו בדיני אדם שיש לפטור את המגיה מדיני אדם כדין היזק שאינו ניכר, אמנם יש לדון בכל היזק שאינו ניכר האם חייב לצאת ידי שמים. בגמרא גיטין דף נג ע"א אמרינן "העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים", וכתב ברש"י שם "חייב בדיני שמים, פורענות לשלם לרשעים שנתכוין להזיק את ישראל. ומוכיח בשו"ת כתב סופר חו"מ סי' כד מדברי רש"י שאין חיוב בדיני שמים על היזק שאינו ניכר רק אם מתכוון להפסיד. עוד מוכיח שיש רק עונש בדיני שמים, ולא חיוב תשלומין בדיני שמים, שהרי בקם ליה בדרבה מיניה, שפטור בדיני אדם, כתב רש"י בב"מ דף צא ע"א שחייב בתשלומין לצאת ידי שמים, ובעושה מלאכה לא הזכיר רש"י רק עונש ולא תשלומין. וכתב שיש לדחות שדוקא לגבי מי חטאת שפסלו במחשבה בעלמא על ידי ששקל משקלות כנגדו, ולא עשה מעשה בגוף הדבר, כתב רש"י שיש עונש אם התכוון להזיק, אבל כשעושה מעשה בגוף הדבר חייב לשלם בדיני שמים. עוד הוכיח שם הכתב סופר מהא שלא כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות חובל ומזיק ששוגג חייב לצאת ידי שמים, כמו שכתב שם לגבי גרמא בנזקין, מוכח שאינו חייב לשלם בדיני שמים, ודחה שיתכן שכיון שלא הוזכר מפורש בש"ס לכן לא הביאו.
ולאידך גיסא מוכיח הכתב סופר שיש חיוב בדיני שמים, שהרי כתב הרמב"ם בפי"ג ממאכלות אסורות הכ"ח בגוי שנגע ביינו של ישראל לאונסו, ונאסר היין, שמותר לישראל למכור את היין לגוי שאסרו, שכיון שנתכוון הגוי להזיקו ולאסור יינו, הרי זה כמי ששברו או שרפו שחייב לשלם, נמצא שהכסף שהגוי משלם לו הוא תשלום הנזק, ולא דמי המכירה. והקשה הכסף משנה שם על לשון הרמב"ם "שנתכוון הגוי להזיקו" שאפילו אם לא נתכוון הגוי הרי הוא חייב לשלם שאדם מועד לעולם. ודברי הכסף משנה תמוהים שאם לא נתכוון הגוי הרי הוא שוגג בהיזק שאינו ניכר ופטור, ואם נאמר שסובר הכסף משנה ששוגג בהיזק שאינו ניכר חייב בדיני שמים, מיושב שפיר, שהישראל יכול לתפוס מן הגוי עבור דמי הנזק שחייב לו בדיני שמים. ובשו"ת חכם צבי נוספות סי' י גם כן מיישב דברי הכסף משנה אם נאמר שבהיזק שאינו ניכר חייב לצאת ידי שמים, וכתב שם "אבל לא איתברר שיהא חייב לצאת ידי שמים".
ולכן נראה שכיון שבדיני אדם פטור, ולצאת ידי שמים לא מבואר להדיא שחייב, לכן נראה שכדאי שיתפשר עימו במעט כדי להיפטר מכל וכל.
