השתדלות לעומת הבטחון – דעת החזון איש

רבני בית ההוראה
ג' אב ה'תשע"ח

שאלה:

בס”ד

שלום הרב,
החזון איש כותב באחת מאגרותיו:
“בכל פגע הריני מורגל להחזיק את האמונה, כי לא נעשה דבר בעולם במקרה, רק על פי השגחתו ית’, והריני מתאמץ בתפילה להעביר את הגזירה, ולפיכך הריני מתייחס בקרירות להשתדלות, כי על פי הרוב אין ההשתדלות ברורה” .
זאת אומרת שהחזון איש מתייחס בספקנות אל מול ההשתדלות.
ובמקום אחר כותב החזון איש:
“כי השגחתו יתברך היא לפי מדת הביטחון שאדם משליך יהבו על בוראו יתברך”
זאת אומרת שאין ספקנות לגבי השתדלות.

אשמח אם הרב יכול לגשר ובאר בין שתי אמרותיו של החזון איש.

תשובה:

שלום וברכה

הכל אחד. אנחנו רגילים “לומר” שהפעולות שלנו הן רק השתדלות והעיקר האמונה, אבל בהרגשה בעומק הדברים אנחנו מרגישים אחרת קצת… החזון איש היה מודע בכל נימי נפשו שההשתדלות היא רק השתדלות, וממילא הוא אמר, נכון שיש צורך בהשתדלות ואי אפשר לצפות לניסים גלויים, אבל על מה אשקיע את עיקר זמני? על העיקר – האמונה והבטחון שהם האמת והפעולה האמיתית, או על ההשתדלות שהיא רק הכיסוי של בורא עולם בלאו הכי לא ברור כמה נדרש ממני? ברור שאשקיע את עיקר זמני בעיקר ואת מיעוט הזמן והמחשבה בטפל. לעולם לא אשקיע הרבה מחשבה איזו עבודה מכניסה יותר ומועילה יותר, כי בלאו הכי זה רק השתדלות, אבל אשקיע הרבה מחשבה איך לכוין טוב בתפילה ועוד ועוד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים