טבילת עזרא בזמנינו

שאלה:

שלום רב!

כידוע צריך לנקות את פי הטבעת במים לאחר עשיית צרכים, וגם אם המקום נוקה היטב ע"י נייר [יבש]. זה הדין שצריך מים, וזהו אופן הניקוי ללא קשר האם המקום נקי או לאו.
שאלתי היא לגבי נקיון לאחר התשמיש, האם ישננה חובה דווקא במים או שאפשר גם במגבת וכדו' [במידה ואכן המקום מתנקה].
אשמח למקור.
ייש"כ.

תשובה:

שלום וברכה

לכתחילה מי שיכול לטבול טבילת עזרא לפני התפילה, הפליגו הפוסקים מאוד מאוד במעלתה, עד שאמרו שכך תפילתו מקובלת יותר, וידוע שיראי ה' הקפידו על כך מאוד. גם מי שאינו טובל טבילת עזרא ראוי שירחץ במים שלא ישאר עליו שום דבר.

מקורות:

בטור סי’ פח הביא בזה את שיטות הראשונים, וסיים שהכל תלוי במנהג ובזמנינו נהגו שבעל קרי אינו טובל לא לתפילה ולא לתלמוד תורה. בגינת ורדים כלל ו סי’ יא הביא דבריו, וכתב, שמכל מקום המחמיר בזה תבוא עליו הברכה. על פי האר”י יש להחמיר בכך מאוד כמובא בשער המצוות פ’ כי תצא שהאר”י היה מקפיד על טבילה זו בכל כוחו, וידוע שחכמי הספרדים קיבלו זאת עליהם כהנהגה קבועה. וכן היה מנהג חכמי ירושלים, כמבוא בס’ ארץ חיים סי’ שכו, שהיו טובלים גם בשבת בבוקר [שלא כהנהגת הגר”א שאם כי החמיר בזה ביותר בימי החול, אסר לטבול בשבת משום חשש סחיטה]. אמנם בשו”ת לב חיים סי’ מז נראה שראה בזה חומרא בעלמא ולא הנהגה מחייבת, וכן נראה ברב פעלים ח”ב סי’ סא. וראה כף החיים סי’ נג אות קיג, שאם הציבור אינו מקפיד מותר גם לשמש כש”ץ בעודו בטומאתו.

אעתיק לך מעט מספר לקט הקמח החדש סי' סט נדונים רבים המראים כמה גדולי הדורות נזהרו מאוד בטבילת עזרא, עד שדנו אם מותר להחזיק שוחט שאינו מקפיד על כך וכו'. הספר נערך עכשיו על ידינו מחדש ועומד לצאת במהדורה מפוארת:

טבילה בכל יום

טז*] אין חיוב מדינא דגמרא לטבול בכל יום אף למי שהוא טהור, אלא רק טבילת עזרא דהיא לבעל קרי (עי' בבא קמא פב ע"ב). אמנם עיין בס' בני יששכר (חודש תשרי מאמר ג יום תרועה דרוש א אות ב) שביאר התועלת גדולה שיש בטבילה במקוה, ובס' ראשית חכמה (שער אהבה פרק יא) כתב דהטהרה על ידי טבילה היא סיוע גדול שתדבק נפשו בה׳ ובעבודתו ע״ש, ובדרך חיים כתב שהטבילה במקוה היא סגולה נפלאה לטהרת הנשמה והגוף, וטבילת עזרא גופא, היא חוב קדוש. ועיין שו״ת ערוגת הבושם (או״ח סי׳ יט) מה שכתב במעלת הטבילה אפילו שלא לצורך טבילת עזרא.

אמנם גם מי שאי אפשר לו לטבול טבילת עזרא לא ידחה קיום מצות עונה מחמת זה, דמה שכתב המגן אברהם (הקדמה לסי׳ רמ) שהאר״י הקדוש ביטל מצות עונה מחמת שלא טבל, אין זה אלא לקדושי עליון, ואינו נאמר לאנשים פשוטים. ומי שאינו יכול לטבול ואירע לו מקרה לילה, יסמוך לרחוץ ממתניו ולמטה כמו שכתב אור צדיקים (סי' א סעי' יד) דהעיד ר' חיים וויטאל דמועילה רחיצה זו לטהרת טומאה זו (שו״ת תורת יקותיאל [רוזנברגר] סי׳ ד). ועיין לעיל בדברינו סי׳ נ״ג ס"ק מ״ו סמך גדול מדברי האור זרוע (הל' תפלה סי' קיב) שעל פי ההלכה יש לטבול בכל יום. ועיין בדברינו לעיל אות ט'.

טבילה בט' באב ובשבוע שחל בו

יז] בסידור יעב״ץ (הנהגת הבוקר סדר בעל קרי סעי' יז) מתיר לטבול טבילת עזרא אפילו בתשעה באב, ובצנעה. אמנם בס' שלחן מלכים (דיני טבילת עזרא שלום ואמת ס"ק טו) הביא דבריו וכתב דאין להתיר זאת.

ומכל מקום בשבוע שחל בו תשעה באב פשיטא שמותר, וטבילה בצונן בודאי מותרת. ודכירנא דבישיבת כ״ק מרן באר שמואל באונסדוארף הלכנו הבחורים לטבול קודם התפלה בשבוע שחל בו תשעה באב, וכ״ק מורי הגה״ק ראה אותי ואת חברי בעומדו בחצר בית המדרש שחזרנו בפאות רטובות ולא אמר מאומה. ומדשתקו רבנן שמע מינה שניחא היה לקדוש מורי ז״ל שהלכנו לטבול קודם התפלה בשבוע שחל בו תשעה באב.

אונן

בס' שלחן מלכים (דיני טבילת עזרא סעי' ח שלום ואמת ס"ק יז) מביא משו״ת פרי השדה (ח״ב סי' קד), דמתיר לאונן שרוצה להתעסק עם אביו לטבול טבילת קרי, ע״ש.

טבילה לאבל בשבת

בשו״ת מנחת אלעזר (ח״ב סי׳ כו) כתב, אבל ל״ע, אם חל יום ז׳ לאבילותו בשבת, מותר לטבול בשבת בבוקר, כיון שדבר מצוה הוא כמו שכתב האריז״ל. וליתר שאת יתפלל בביתו במנין עשרה תפלת שחרית דהוא הזמן שהמנחמים עומדים מאצלו ואחר כן יטבול, וילך לשמוע קריאת התורה בבית המדרש, אך גם אם לא יתפלל שחרית קודם יש להתיר לו לטבול, ע״ש.

הכנה קודם הטבילה

א) יש נוהגים שלאחר שפשטו בגדיהם נכנסים לבית הכסא שבמרחץ להטיל מים טרם שטובלים. ונראה שמקור מנהגם הוא מדברי המטה אפרים (סי׳ תרו סעי' טו) שכתב דהטבילה אינה מועילה אם לא הטיל מים קודם לכן, דחיישינן שמא נשאר עוד איזה זרע או נימים עכורים והם יוצאים רק כשמטיל מי רגלים, ואם לא יטיל מי רגלים עד לאחר הטבילה יהיה נטמא שנית. אמנם מי שקם בבוקר והטיל מי רגלים פעם אחת, וכל שכן אלו שמכינים עצמם טרם שנכנסים למקוה, אין צריכים להטיל מים שוב קודם הטבילה.

טבילה לחצאין

יז*] בס' שלחן מלכים (הלכה למשה, דיני טבילת עזרא סעי' יד שלום ואמת ס"ק כג) מביא בשם שו"ת שירי טהרה ([קלוגר] סי' קצח סי' י) שיש להקל בטבילת עזרא לטבול לחצאין, והיינו שאינו טובל כל גופו בפעם אחת, אלא טובל חצי גופו ואחר כך טובל חצי גופו השני. אמנם בארחות חיים ([כהנא] בהגהות מהרש"ם ד"ה מ"ש) הניח דבריו בצ״ע, וגם בבאר יעקב (סק"ד) השיג עליו, ע״ש. ואין ספרים אלו כעת תחת ידי.

שיעור ט׳ קבין

יז**] לדעת המטה אפרים (סי׳ תרו סעי' יא) שיעור ט' קבין לכתחילה הוא כ״ד קווארט {ספלים} ובשעת הדחק יש להקל בי״ח קווארט. הס' שלחן מלכים (דיני טבילת עזרא שלום ואמת ס"ק לד) עושה חשבון לפי דעת הגה"ק בעל דברי יחזקאל ([משינאווע] סי' יג) ששלושים ליטר הם ל״ב קווארט, נמצא שכ״ד קווארט הוא כ״ב ליטר וששה דעצי {600 מ"ל}, וי׳׳ח קווארט הוא י״ז ליטר בקירוב, ע״ש. (וכמדומה לט׳ קבין בח״ק כך המה מדות הב׳ כלים יחדיו ). אמנם לפי החשבון שעושה שם הדברי יחזקאל שהמקוה הראוי לטבילת עזרא הוא בשיעור שלוש מאות ליטר, נמצא שכיון שבמ' סאה יש ר״מ קבין [לפי ששה קבין בכל סאה] כיון שכל קב הוא רק ליטר ורביע ליטר, הוין ט׳ קבין רק י״א ליטר ורביע ליטר. ואפשר שרק במידת המקוה לטבילת עזרא הוא מקיל כך ולא בט׳ קבין אשר יותר קל להכינם.

הרטבת רגליו קודם שפיכת ט' קבין

לדעת הפרי מגדים (משבצות זהב סק"א) צריך להטפיח רגליו במים תחילה, ורק אחר כך שופך על עצמו את הט׳ קבין.

שיעור ט' קבין

דעת הנפש חיה ([מרגליות] לט"ז סק"א) ששיעור ט׳ קבין הוא י״א ושליש הליטר בקירוב, ולשיטת המחמירים הוא י״ח וחצי ליטר.

ניגוב המים אחר הטבילה

יח] הרבה נוהגים שלא להסתפג לאחר הטבילה לעולם, ולא רק בשבת בלבד, ואומרים שסגולה היא. והנה בודאי מי שחושש שיתקרר על ידי כך ויחלה, ובפרט בחורף, אל ימנע מלהסתפג. ומה שמצינו שהכהן הגדול היה מסתפג (עי' יומא פ"ג משנה ד, ו) שמא הוא גם כן מטעם זה, וכמו שמצינו (יומא לד ע"ב) שהיו נותנים עששיות של ברזל לחמם המים לטבילת הכהן גדול שהיה זקן או איסטניס. אמנם בס' שלחן מלכים (הוספות לדיני טבילת עזרא סעי' י) כתב שהכהן הסתפג משום חציצת המים בין בגדי כהונה לבשרו, ולפי זה גם את שערות ראשו היה צריך להסתפג ולא רק את גופו. והיה אפשר להביא ראיה מזה דאין בכך איסור סחיטה, עיין מגן אברהם (סי׳ שכו סק"ח), אך יש לחלק דהא אין שבות במקדש. עכ"ד. מיהו אינו מביא שום ראיה לדבריו שהמים נחשבים חציצה, והוא תימה, דכיון שנבלעו בבגדי הכהונה אמאי יהיו חציצה, ושאני מעפר וכינה שחוצצים בין שערו למצנפת.

אמנם כדבריו אלו מצאתי בברכי יוסף (סי׳ כז סק״א) בשם המשנה למלך (הל' עבודת יום הכיפורים פ"ב הל' ב), דהכהן גדול היה מסתפג לאחר עלייתו מהטבילה ביום הכיפורים, משום דהמים הוי חציצה. ובעיקר הנדון אם בתפילין גם כן מים הוי חציצה עיין בס' שלחן מלכים (סי' י הלכה למשה ס"ק ק אות ב שלום ואמת ס"ק קב), ולהצד שיש בכך חציצה, הוא טעם נכון להסתפג הראש.

אלא דבברכי יוסף ובשלחן מלכים (שלום ואמת שם) הקשו על דברי המשנה למלך אלו, מסוגית הגמרא בפסחים (סה ע"ב), שם מבואר שלח אינו חוצץ, ועיין שו״ת יביע אומר (ח״ב או"ח סי׳ ב סק"ט) שמביא הספרים שדנו בקושיא זו, וחילקו, דהתם בפסחים גבי בגדי כהונה הוא משום שצריך שיהיה הבגד "על בשרו", ולא משום חציצה, ועיין קרן לדוד (סוף סי' י) ושו״ת חבלים בנעימים (ח"ב סי' א). וע"ע לעיל אות י״א.

ניגוב רגליו אחר הטבילה

יט] עיין תוספת שבת (סי׳ רס סק״א) ובגמרא פסחים (קיא ע״ב) שלא ינעל אדם מנעליו בעוד שרגליו לחות ממי הרחיצה, דסכנה הוא לעיוורון העינים, אך העולם אין מקפידין בכך ושומר פתאים ד׳ עכ״ל, ע״ש. כי בימיהם נעלו נעלים על רגלים יחפות, ואם כן למקפידים הוא הדין גם באנפילאות שלנו יש להקפיד שלא ללובשם בעוד שרגליו לחות (שלחן ערוך הרב חו"מ הל' שמירת הגוף והנפש סעי' ט, פתחי עולם סי' פד סק״ד). ולפי זה הנוהגים שלא לנגב גופם אחר הטבילה אף על פי כן יש להם לנגב רגליהם.

שוחט הנמנע מטבילת עזרא

כ] שו״ב {שוחט ובודק} שאינו טובל טבילת עזרא, האם יש להעבירו מתפקידו כיון שלדעת המרדכי (חולין פ"א סי' תקעא) שחיטתו פיגול, ועיין מנחת יוסף (סי׳ א סעי' יד) שהשו"ב יזהר בטבילת עזרא, ואף אם הוא חלש וכדומה, יזהר על כל פנים לשפוך על עצמו ט׳ קבין מים.

עיין דרכי תשובה (סי' א׳ ס״ק פד), שדן לענין שו"ב שאינו נזהר בטבילת עזרא, ורוצים הקהל להעבירו מתפקידו בטענה שהוא מקח טעות ואדעתא דהכי לא קבלוהו. והביא דברי שו״ת מור ואהלות ([פוסק] אוהל ראשי בשמים סי' יב) שכתב שאם השו"ב טוען שאינו טובל משום שהמים הקרים מזיקים לו, אי אפשר לדחותו מתפקידו. אבל כשיש מקוה עם מים חמים או שהוא בריא ולפי ראות עיני מרא דאתרא אמתלא בעלמא היא ואין סיבה מספקת לכך שאינו טובל, מותר לדחותו מתפקידו.

בנידון השאלה היה המקוה מלא כפור {מים קפואים} ובזה אסור לטבול אפילו אדם בריא מצד סכנה. ומה שבמשנה מקואות (פ"ז משנה א) מצינו שכפור מעלה את המקוה, מיירי שנתחמם המקוה אחרי זה. ומה דמצינו בגמרא ברכות (יח ע"ב) שבניהו שבר את הכפור וטבל על אף הסכנה שבדבר, זכות אבותיו עמדה לו, וצדיק שאני.

בשו"ת מור ואהלות (אוהל ברכות והודאות סי' כג) כתב, דהמקיים עונה ולא הזריע, פטור מטבילת עזרא.

התרת מנהג הטבילה

כב] בעל המחבר הביא מדברי השואל, שאביו גזר עליו במצות כיבוד אב שלא יטבול אפילו בעת הצורך רק במקוה חמה, והשואל רגיל להזהר בטבילת עזרא, ואין לו עתה מקוה חמה, האם צריך התרה למנהגו:

הגם שטבילת עזרא היא ענין גדול, אינה דוחה מצות כיבוד אב, וצריך התרה על מנהגו מחמת שנהג כן ג׳ פעמים, וכמו בכל דבר מצוה, ויפתח פתח לנדרו שאילמלא היה יודע שיגזור אביו בגזרת כיבוד אב, היה מתנה על מנהגו שיהיה בלי נדר. ואף על פי שאין פותחים לאדם בכבוד אביו (עי' שו"ע יו"ד סי' רכא סעי' יא), הוא דוקא אם אחרים פותחים לו, אבל אם הוא בעצמו מתחרט מחמת כך, שפיר הוי פתח (עי' שם ט"ז ס"ק יד). אך מכל מקום חוכך אני בזה אם מהני התרה, כיון דתקנת עזרא נתקנה משום סייג שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן, ובזה לא מהני התרה לדעת הפרי חדש (סי' תצו לסעי' ב ד"ה הראשון). אמנם כעת נתפשט המנהג אצל מי שרוצה להמנות בין יראי ד׳ להיזהר בטבילת עזרא, על כן יפייס את אביו שיסכים (שו"ת ערוגת הבושם או״ח סי' יט). עיין בדברינו לעיל אות א', ט', ט"ז.

מי שאינו מבטל בשום פעם מנהג טבילת עזרא ועתה משום חולשת גופו רוצה לבטלו אי צריך התרה או לא, ואי מהני התרה משום דהוי כנדר של איסור:

בעל המחבר מאריך בענין טבילת עזרא ומסיים להלכה שקיימו וקיבלו כל הראשונים וכן פסק השו״ע (כאן סעי' א) להלכה דבטלו טבילת עזרא לגמרי, ואם כן אין חשש וליכא איסורא, ושפיר מהני התרה. ואפילו נימא שיש בזה איסור, נמי מהני התרה כיון שלא נדר בפירוש שינהג כך, אלא רק נהג כן כמה וכמה פעמים. ועוד דהא דאין מתירין נדר של איסור הוא רק באיסור מן התורה, ובנידון דידן שהוא רק דין דרבנן לא גזרו שלא להתיר את הנדר, ונידון דידן הוא רק לתא דבל יחל מדרבנן משום "דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור", ושפיר מהני בזה התרת חכם (שו"ת חסד לאברהם [תאומים] או"ח סי׳ י). עיין בדברינו לעיל אות א' מה שהבאנו בשם הג׳ מקאוונא.

טבילת עזרא בכלי

בהגהות מהרש"ם מברעזאן (ארחות חיים [כהנא] ד"ה מ"ש בדין) מביא בשם הנחל אשכול (לס' האשכול הל' תפלה וקריאת שמע עמ' 2 אות א) דבטבילת עזרא יש להקל לטבול בתוך כלי, ואין צריך קרקע דוקא, וצ״ע.