שאלה:
שלום לכבוד הרבנים בשו"ע בהלכות הכשר כלים קכ סעיף ב רשם שצריך שיהא הכלי רפוי בידו שאם מהדקו הוי חציצה ואם לחלח ידיו במים תחילה אין לחוש והרמ"א בהגה כתב דווקא שלחלח ידיו במי המקווה והט"ז שם חולק שאפילו במים תלושים החיבור עם המקווה הופך אותם לטהורים ובמטה יונתן באוצר מפרשים על הדף כתוב שכוונת הרמ"א היא דווקא כאשר ידו בתוך המים אבל אם מוציא וודאי לא מועיל מה שיכניס מהודק ע"כ אמנם מלשון הרמ"א לא משמע כמו המטה יונתן שהרי כתב הרמ"א דווקא אם לחלח ידיו במי מקוה אבל לא מים שאובים ולפי המטה יונתן מה עלה על דעת הרמ"א שנבין מדברי השולחן ערוך להטביל כלי במים שאובים? אלא לענ"ד ודאי מדובר שהוא מכניס ידו למים ומוציא אותה מלוחלחת ולא להכניס ידו לתוך המקווה ולהטביל את הכלי מבלי להוציא את היד. וגם מדברי הרמב"ם מהלכות מקוואות פ"ב ה"יא שכתב אם הדיח ידו במים עלתה להם טבילה משמע כל מים אפילו לא ממי המקווה וכ"ש שמפורש מהמילה להדיח שלא התכוון שיכניס ידו לתוך המים.. שאלתי היא הלכה למעשה מה כוונת השולחן ערוך לחלח ידיו? האם אדם שלחלח ידו במים שאינם מי מקווה עלתה לו טבילה או שצריך דווקא שיכניס ידו לתוך מי המקווה?
תשובה:
המחלוקת מאוד ברורה בענין זה, האם הנושא הוא שכיון שיש חיבור למים אינם חציצה או שעדיין חוששים ולכן צריך דוקא מי מקווה. בענין הלכה למעשה הרי הסברת יפה את המחלוקת היאך אתה מבקש שנכריע בין ענקי עולם אלו…. בודאי יש לנהוג כפי כל השיטות, וכן המנהג שמלחלחים את היד במי המקווה דוקא.
אנסח את שאלתי מהבנת דברי הרב מספיק שיכניס אדם ידו ויוציאה מלוחלחת או שמא צריך להכניס הכלי למים כאשר היד כבר מונחת בתוך המים ולהחליף ידיים בתוך המים.
אף שיש מחמירים שדוקא שיהיה בתוך המים, בשעת הדחק שיש קושי מקילים בזה גם כשהוציא ידו, בעיקר מקילים בזה בטבילת אשה נידה נכה על ידי חברתה. בכלי כדי לרופף את היד ולצאת ידי כל הדעות, ובודאי קל ללחלח בתוך המים.
השאר תגובה