שאלה:
לכבוד הרבנים ברכת השלומים!
אשמח לדעת, האם יש לחוש שאדם לא יהא רשאי לפסוק לעצמו(בודאי בכה"ג שיודע הלכה) כאשר מדובר בדבר שיש לו נגיעה של תאווה?
לדוג: א.פלוני ששוחט לעצמו ועושה הכל מכספו האישי, האם יש לחוש שיקל בספקות בשחיטה?
ב. לפסוק לאישתו בעניין כתמי שראתה?
ג.פסיקה על כשרות מאכלים שרוצה כעת לאכול, בעודו כעת רעב?
בשורות טובות
תשובה:
שלום וברכה
אדם רשאי לראות כתמים של אשתו, וכן בכל עניני איסורי והיתר, למעט טומאת נגעים שאינה נוהגת בזמנינו, ויש אומרים גם התרת נדרים. כך מבואר בתוס' נדה כ ב.
זו היא העבודת ה' שלנו, להתגבר על הנגיעות האישיות ולעבוד את ה' יתברך.
מקורות:
ערוך השולחן יורה דעה סימן קפח סעי כב:
וכמו שבכל דיני איסור והיתר יכול החכם להורות לעצמו ולא חשבינן ליה שכשהדבר נוגע לעצמו יקל בזה ח"ו כמו כן יכול החכם לראות דמי אשתו ולטהרה או לטמאה [תוס' שם ד"ה כל יומא] ויש מי שאומר דזהו דווקא כשעומדת בימי טהרה אבל הוראה להיתר כשהיא בחזקת טומאה אסור לו להורות ומטעם זה אסור לו לחכם להורות לאשתו בדין הטבילה שאז עומדת בחזקת איסור [חכ"א כלל צ"ה] וזה נבנה על היסוד שכתבנו בסי' י"ח סעי' מ"ח שיש שסוברין כן ע"ש אבל כבר בארנו שם דכל רבותינו לא ס"ל כן וכל אדם נאמן על שלו לעצמו אף באתחזק איסורא ורק בבכור הדין כן ע"ש ולכן החכם יכול להורות בכל עניין לאשתו [ועתה ראיתי שכ"כ הפר"ר בש"ך סק"ז ע"ש וכן עיקר לדינא]:
שלום רב,
האם גם כאשר פלוני שואל את חבירו שאינו פוסק (אך יש לו מעט ידע בהלכות), מתי מותר לו לענות ומתי לא? (והאם הוא חייב להיות בטוח באותה הלכה ב 100 אחוז)
אם הוא יודע לענות באופן שהוא בטוח מותר. אם אינו בטוח ודאי אין טעם לענות.
תודה!
*)האם אותו חבר לא יוגדר כאחד 'שלא הגיע להוראה ומורה'?
*)לפעמים יש את החשש הזה שח"ו יצא דבר תקלה או לא אדייק אז מה המדד שצריך להרגיש כדי שמי שאינו בגדר פוסק יוכל לומר לחבירו מה לעשות במקרה פלוני?
הכלל הזה אמור בהוראה לרבים, לא בהוראה מזדמנת לחבר.
ברוכים תהיו!
לפעמים יש את החשש הזה שח”ו יצא דבר תקלה או לא אדייק אז מה המדד שצריך להרגיש כדי שמי שאינו בגדר פוסק יוכל לומר לחבירו מה לעשות במקרה פלוני?
אדם יודע מה הוא יודע ומה לא, ואכן מנהג טוב תמיד לבדוק בספר לפני שמכריעים, אם אכן יש צורך בהכרעה.
השאר תגובה