שאלה:
זוג שכר דירה במשותף שנהם חתמו על החוזה
באמצע תקופת השכירות
הודיעו כל אחד בפני עצמו למשכיר כי הם מתכוונים לעזוב את הדירה, הורי הבעל נתנו שקיים על כל התקופה כערבון לתשלום , ואף שילמו
באמצע תקופת השכירות הודיע הבעל למשכיר כי עזב את הדירה וכי אין בא כוונתו לשלם מהיום והלאה , והוא מבקש מהמשכיר להוציא צו פינוי נגד האשה , המשכיר טען ובא להגנת האשה שיש לה זכות ע"פ ההסכם להשאר בדירה , וסרב להוציא נגדה צו פינוי רק לאחר 4 חודשים , כיום המשכיר תובע את השקים שניתנו מראש כביטחון ,
הורי הבעל טוענים הודענו לך שהבעל עזב ואין כוונתנו להמשיך לשלם ועליך להוציא צו פינוי נגד האשה ואתה בחרתה להשאיר אותה מיתוך ניצול ציני כי בידך שקיים
האם הורי הבעל חייבים לשלם את השקים
יודגש כי האשה המשיכה לגור אחרי תום תקופת ההסכם עוד 3 חודשים , ורק אז המשכיר פנה לבית משפט לצו פינוי ואז היא פינתה
יודגש כי העל כאשר עזב הגיע עם האשה שהוא משלם לה סך 3000 ש"ח מזונות אשה וילדים הכולל מדור והוא שילם
תשובה:
שלום וברכה,
קשה לכתוב דברים ברורים כשעדיין לא שומעים את כל הפרטים משתי הצדדים.
על פני הדברים נראה, שתוך התקופה השכירות שחתמו הצדדים, יד המשכיר על העליונה, שלא ניתן להפר חוזה באמצע התקופה. ואף אם נאמר שיש כאן אונס – שנפרדו הזוג – הרי הכריע הרמ"א והש"ך (סימן שלד סעיף א) שאם שולם מראש ידו על העליונה ואין טענת אונס. אבל אחר תקופת השכירות לא ניתן לגבות מהבעל או מאביו, אלא מהאשה לבדה. אמנם כאמור הדברים לא למעשה כיון שיש לשמוע את הצדדים
בהצלחה.
