שאלה:
שלום וברכה,
חברה של אשתי שאלה ממנה פאה נוכרית כדי שהיא תלבש אותה בחתונת בתה. למחרת החתונה הכניסה האשה את בגדיה וגם בטעות את הפאה של אשתי למכונת כביסה. הפאה נהרסה כליל.
האם החברה חייבת לשלם לנו את שווי הפאה?
אם כן, איך בודקין את השווי של פאה בת 20 שנה שאשתי לא לבשה יותר משישים פעם כי היא פאה יוקרתית שמיועדת רק לשמחות חשובות?
האם אפשר להגדיר "פאה" ל- חפץ שאינו שוה אלא לבעלים ולפי הנתיבות יהיו פטורים מלשלם לנו פיצוי?
תשובה:
שלום וברכה,
החברה שהכניסה את הפאה למכונת הכביסה דינה כאדם המזיק בידיים וחייבת לשלם. לדעת הנתיבות שמים את ערך הפאה לפי מחירה בשוק, ולדבריו המחיר יהיה נמוך מאוד. אמנם רבו הפוסקים לחלוק על דבריו, או שכתבו שהנתיבות לא התכוון לכך. ולכן חובת המזיק לשלם גם על נזקים של בגדים משומשים. אמנם אין המזיק צריך לשלם תשלום של בגד חדש אלא של בגד משומש.
פוסקי זמנינו הביאו כמה דרכים איך לשום את הנזק, יש שכתבו כמה מוכן להוסיף מכיסו כדי לקבל אותו מוצר חדש. במקרה שלכם כמה אשתך תהיה מוכנה להוסיף על הפאה הקיימת כדי שיהיה לה פאה חדשה, אם מוכנה להוסיף אלפיים ש"ח הרי שיש להפחית מערך של פאה חדשה אלפיים ש"ח, והשאר ישלם המזיק.
יש שכתבו שרואים כמה זמן אמור לשמש החפץ, אם משתמשים חמש שנים בבגד, הרי כל שנה יורד ערך של חמישית מהבגד. אמנם שומא זו קשה לדעת כיון שכל בגד וכל פאה יש לו תוחלת חיים שונה. ולכן יש לנקוט כצד א. או להתפשר בין הצדדים שישלם סכום מתקבל על הדעת – מחיר של פאה יוקרתית בת עשרים שנה.
בהצלחה.
מקורות:
(כתובות קט ע"ב) מתני': מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו, אדמון אומר ילך לו בקצרה. וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר. גמ': מ"ט דרבנן שפיר קאמר אדמון, אמר רב יהודה אמר רב כגון שהקיפוה ארבעה בני אדם מארבע רוחותיה. אי הכי מאי טעמא דאדמון, אמר רבא בארבעה דאתו מכח ארבעה וארבעה דאתו מכח חד כולי עלמא לא פליגי דמצי מדחי ליה, כי פליגי בחד דאתי מכח ארבעה, אדמון סבר מכל מקום דרכא אית לי גבך ורבנן סברי אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו. וכדברי חכמים נפסק להלכה בסימן קמח שאחד שקנה ארבע שדות מארבעה אנשים ואבד לפנימי דרך באחד מהשדות יכול האחד לדחותו ולומר לו אי שתקת ואי לאו אהדרנא שטרא ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו, ולכן או יקנה ממנו הדרך או יפרח באויר.
הנתיבות הרבה להקשות על דין זה, מה הסברא שיכול האחד לדחותו ולומר אי שתקת הרי יתבע ממנו דמי הדרך שהרי קרקע של הדרך אצלו וחייב לשלם לו על כך. עוד הקשה הרי קרקע אינה נגזלת ובין שדותיו יש לו קרקע שאינה שלו ומדוע לא יצטרך להחזיר לו הקרקע, אדרבה אם יודע שיש כאן קרקע גזולה אסור לו לקנות הקרקעות כיון שהאיסור קבוע ואינו בטל, וכי בגלל שאין הנגזל יודע היכן שדהו יאכל הלה את שדהו וחדי, והא אין אדם מוכר קרקע שאינה שלו ובחזקת מר"ק עומד, ומה שלא יכול להוציא מארבעה הראשונים לא אומרים קם דינא, שקם דינא אומרים רק בא לידו בהיתר אבל כאן שבאיסורא אתי לידיה לא אומרים קם דינא. מכוח קושיות אלו ביאר הנתיבות את הסוגיא שלא היתה הדרך של החצר הפנימית אלא היה לו שעבוד לעבור בשדה אחת, שאחד מהארבעה שעבד לו דרך בשדהו שיוכל לעבור בה לתוך שדה שלו, ועתה שמכרו ארבעה בעלי השדות את שדותיהם לאחד ואין יודע ממי מהמוכרים השתעבד לו שעבוד הדרך אין יכול לבוא על האחד ולומר לו ממ"נ יש לי שעבוד דרך אצלך ותן לי שעבודי, שהרי יש כלל שכשאין יכול לתבוע את הלווה אין יכול לתבוע מלוקח שלו. ולכן גם באחד שמכר לארבעה שלכו"ע הפסיד בעל הדרך, פטור המוכר שמכר לארבעה לשלם לו את הדרך אף שהפסיד לו דרך, שדבר שאינו שווה בעצמו למוכרו וליקח דמים בעדו רק ששווה לאיש ההוא אין המזיק חייב לשלם. ומדובר באופן שאין יכול למכור שעבוד הדרך שיש לו לאחר, שיאמר בעל השדה לך הנחתי לעבור בשדי ולא לאחר. ועיין שם עוד שהביא שתי ראיות לדבריו, א' מעדים זוממים של כתובה. ב' מתחב לו חברו לתוך גרונו של חברו. ועיין באחרונים שהרבו להקשות על ראיותיו.
מדברי הנתיבות למדים שהמזיק ממון שאינו שווה אלא לבעליו, כמו דרך שיש לו שעבוד לעבור בשדה חברו לתוך שדהו שלכל אדם אין שווה הזכות הזו אלא לבעליו, וכן אין יכול למכור לאחר ולהרויח דמים מזכות זו פטור המזיק מלשלם. ודייקו האחרונים מדבריו שגם אם מזיק דבר שגופו ממון אם אינו נמכר בשוק פטור המזיק מלשלם. לפ"ז המזיק בגדים משומשים או כל כלי משומש שאין לו שוק ואינו שווה אלא לבעליו פטור המזיק לשלם. והקשו האחרונים (חזו"א ב"ק סימן ו' ס"ק ג קה"י ב"ק סימן לט. אול"צ ח"א חו"מ סי' ד) מרש"י גיטין נג ע"א שביאר הדין שכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים שמדובר גם בקורבנות נדבה שאינו מחויב להביא אחר תחתיו אפ"ה חייב לשלם לו משום 'שקשה בעיניו שלא הקריב קורבנו שהרי להביא דורון היה מבקש' ולדברי הנתיבות קשה הרי הנאה זו של הבאת דורון אינה ראויה למכירה כלל. עוד קשה שהחובל בעבד עברי חייב לשלם הרי עבד עברי אינו במכירה. עוד קשה מגונב שור הנסקל לר"ש שדבר הגורם לממון כממון חייב הגנב ד' וה' וקורבן שבועה למרות שאותו זכות שיש לשומר בבהמה אינה במכירה כלל. ורבנן אינם חולקים אלא משום שגורם לממון אינו כממון. עוד קשה מחובל בחברו שמשלם לו נזק וכן במזיק ולדות שמשלם דמי ולדות הרי גוף האדם והולדות אינם במכירה. ובנוסף על כל הקושיות יש להקשות מסברא כיצד יתכן לומר שרק ממון שיכול להימכר נקרא ממון, וממון שאינו במכירה אין המזיק חייב לשלם, הרי רוב הממון שיש לאדם אינו במכירה כמו בגדים שלבש וכן ארונות מטבח שחתכו לפי מדות ביתו, קירות ביתו אינו יכול למכור רצפות, חלונות, כל דבר בפני עצמו אינו במכירה וכי נאמר שהמזיק כל אלו פטור. ובאחרונים חלקו על הנתיבות וכתבו שהמזיק ממון חברו ואינו נמכר בשוק כיון שגופו ממון הוא חייב לשלם.
במנחת שלמה ח"ב סימן קלה שדברי הנתיבות אינם אלא באופן שדיבר הוא שם שביאר שיש לפנימי שעבוד לעבור בדרך של חברו, ושעבוד זה אינו ממונו שאין הדרך שלו אלא 'זכות' לעבור בשדה חברו, אך גם המזיק זכות יכול להיות ממון על ידי שימכור זכות זו לאחר, ע"ז כתב הנתיבות שמדובר באופן שגם לא יוכל למכור זכות זו לאחר שיאמר לו בעל השדה לך נתתי רשות לעבור ולא לאחר. ובזה דיבר הנתיבות שדבר שאין לו בו קניין ממוני אלא זכות גרידא וגם לא יכול להרויח עימו כסף שלא יכול למוכרו לאחר, אם הזיק זכות זו לחברו פטור לשלם לו אף ששווה לו ממון והוא מוכן לשלם על זכות זו אך כיון שלעולם אין שווה זכות זו ואין יכול למכור להם וגם אצלו אינו גוף ממון פטור המזיק. א"כ המזיק ממון ששווה רק לבעליו כמו בגדים משומשים ודאי חייב לשלם כיון שהם ממונו ולא זכות גרידא ועל ממון של אדם לא דיבר הנתיבות. ומעתה יתיישבו הקושיות הנ"ל שהחובל בחברו או בוולדות או בעבד עברי ודאי חייב לשלם כיון שהגוף או העבד הם ממון שלו וודאי חייב לשלם לו מה שהחסיר לו למרות שאין נמכר בשוק. וכן לר"ש הסובר שדבר הגורם לממון כממון הוא וכיון שממון הוא חייב המזיק לשלם לו, ולא פטר הנתיבות אלא במזיק זכות שיש לחברו.
אמנם בנתיבות סימן קעו ס"ק כד חזר הנתיבות על משנתו וכתב שכל מזיק חייב לשלם לפי ערך הנמכר בשוק. ודלא כביאורו של המנחת שלמה.
נמצא שדעת הנתיבות שכל מזיק משלם לפי ערך הנמכר בשוק, ורבו החולקים עליו, ולכן חייב המזיק לשלם, גם בדברים שאין להם ערך בשוק ולבעליהם יש ערך.
