שאלה:
שלום.
מה יעשה מי שהתחיל לברך על המחיה על אורז (שהבנתי שיוצא בו בדיעבד ידי חובה בברכה זו) ונזכר באמצע הברכה (למשל כשנמצא ב"שרצית והנחלת לאבותינו")- האם יעצור, יסיים או שאולי עדיף שיסב את הברכה לבורא נפשות, היינו שיתחיל מאמצע הברכה "בורא נפשות" וכו'?
ב. מה דין מי שהתחיל ברכת אשר יצר, ובאמצע הברכה (כגון ב "גלוי וידוע") מסתפק אם צריך לברך אשר יצר? האם כדאי שיפסיק כדי שלא יהיה חשש שנושא שוב שם שמים לבטלה, או שימשיך כיוון שאם יפסיק בוודאות מה שאמר יהיה לבטלה, ועכשיו יש סיכוי שיתקן את הפעם הראשונה? והאם עדיף שיסיים בלא שם ומלכות?
תשובה:
שלום וברכה
בשני המקרים האלו אינו רשאי להמשיך, שכן בלאו הכי להצד שאינו מועיל בברכתו הוא עושה הזכרת שם לבטלה, ואיך יוכל להכנס לספק זה לכתחילה. שאלה דומה מצינו בפוסקים לגבי מי שבאמצע שמונה עשרה אינו בטוח היכן הוא אוחז, וכאן הוא בבעיה, האם ימשיך מהיכן שודאי לא אמר, ואז אולי הוא מברך לבטלה, כי אם דילג באמצע אין לזה דין של תפילת שמונה עשרה, או יחזור להיכן שיודע שאמר, ואז אולי הוא אומר ברכה פעמיים ונחלקו בזה הדעות, ראה כאן בהרחבה. אבל כאן נראה שהדין חמור יותר, הוא ודאי יסיים ברכה שאינו צריך לומר.
תודה, אך לא הבנתי, שהרי אם הוא יסיים את ברכת על המחיה הוא יצא בדיעבד ידי חובה על האורז, ואז נמצא שהוא לא בירך לבטלה, אלא בירך ברכה שאינה לכתחילה אבל מועילה בדיעבד. ובכך הוא יתקן את שם השם שהוציא בתחילה, שלא יהיה לשווא.
זה לא מדוייק, השערי תשובה בס' רח מביא מחלוקת אם יצא ידי חובה, ומה שאינו מברך עכשיו בורא נפשות זה בגלל ספק ברכות, אבל לצד שלא יצא ידי חובה אכן זו ברכה לבטלה.
אבל אם הוא לא ימשיך את הברכה, נמצא שהוא מברך במאה אחוז ברכה לבטלה, ואם הוא יסיים אותה אז לחלק מהפוסקים הוא לא בירך ברכה לבטלה כלל. והאם אין זה דומה למי שהטיל מים והסיח דעתו ונמלך והטיל פעם אחרת, שכתב השו"ע בסי' ז סע' ג, שצריך לברך פעמיים אשר יצר, וקיי"ל להלכה שלא כמותו, ובכל זאת כתב הפס"ת אות ד בשם א"א מבוטשאטש ועוד פוסקים, שאם כבר התחיל לברך, יסיים, אף שיזכיר שוב את שם השם. ושם עוד רוב ככל הפוסקים, גם הספרדים, לא קבלו את דעת השו"ע. וא"כ גם אצלנו, לא כדאי לסמוך בדיעבד על הפוסקים שאומרים שיוצא בעל המחיה, כדי שלא תצא ברכה לבטלה לגמרי? תודה!
לכאורה דעתו של השו"ע יש לה משקל יותר מדעה דחויה.
אבל למה דעה דחויה? בספר פניני הלכה כתב שלדעת כה"ח רח, מא, הליכות עולם ח"ב ע' קח, הרב אליהו בסידורו, וברכ"ה ח"ג ט, יח אם אכל אורז ומין דגן, יברך רק על המחיה, אז ק"ו שאם בירך על אורז על המחיה יצא יד"ח. ובשו"ת שבט הלוי ט, סה, משמע שסובר שלמעשה אורז יוצא ידי חובה בדיעבד בברכת על המחיה. ואם כן אינה סברה דחויה, ואילו דעת השו"ע בסימן ז לגבי אשר יצר היא הרבה יותר דחויה, אף שמדובר בשו"ע.
הסברתי שמה ש"יצא ידי חובה" הוא משום סב"ל ולא שכך סוברים באמת שיש לברך על אורז.
השאר תגובה