שאלה:
שלום. לפני השבת האחרונה, טרקטורים של הקק"ל הפילו מספר עמודי עירוב בעירנו, ולא היה אפשר לתקנם עד שבת. כמובן, שהתחלנו להעביר הודעות על כך שאין עירוב השבת ואסור לטלטל. השאלה היתה למי לא להודיע, כיון שישנם אנשים מסורתיים וכן אנשים דתיים שלצערינו עדיין, אינם מקפידים על הלכות שבת כהלכה, ובוודאי לא על מלאכה "גרועה" כטלטול. מאידך, הם לא נוסעים בשבת ובאים לבתי הכנסת וכו. היום, רוב ההודעות בקהילה המורחבת, עוברות בקבוצות מייל וכן וואסאפ שחברים בהם, דתיים, מסורתיים, בעלי תשובה ואף חילוניים .השאלה במציאות הזו, בימינו, כיצד להתייחס לכלל שהובא בפוסקים בנדון הנ"ל, ש"אין מודיעים אלא לצנועין" ו"מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידין". מה הגדר הנכון בעתיד, להודיע לציבור המגוון,(האם בגדול, להתייחס להערכתנו באחוזים, לרוב שישמעו לנו וא"כ, איזה רוב) כשאין, כמעט אפשרות אמיתית, להגיע אישית/טלפונית, לאלה שלא יטלטלו בשבת, כי אם דרך הקבוצות הנ"ל או מודעות בבתי הכנסת? נשמח ונודה מראש, על תשובה מפורטת ומנומקת במקורות, למציאויות המתחדשות בימינו, עם כל האחריות והרגישות שלנו, בניהול עיר חילונית ברובה המוחלט.
תשובה:
שלום וברכה
אני משוכנע שהכלל של מוטב שיהיו שוגגים וכו' אמור רק באופן שאתה יודע בבירור שתוכל להודיע לכל מי שהענין הזה כן חשוב לו. אבל כאן שאני משוכנע שאם לא ישתמשו בכל האמצעים האפשריים, יהיו אנשים שומרי מצוות שלא ידעו שאין עירוב, אין כל הגיון למנוע טוב מבעליו ולהכשיל יהודים כשרים במלאכת הוצאה בשבת, כדי שלא יפסידו אותם שזה לא חשוב להם, בפרט שאותם יהודים סומכים עליכם בענין זה. ואגב, לדעתי גם קשה מאוד לדעת מי הוא כזה שישמע ומי לא, רק אלוקים בוחן כליות ולב, ולפעמים יש הרבה מאוד הפתעות לטוב ולמוטב… לכן נראה פשוט בעיני שהרבנות צריכה לנהוג בתמימות ובפשטות, ולקיים את חובתה ולהודיע בשער בת רבים שהעירוב פסול, ובמקביל לעשות כל מה שניתן לתקן במהירות.
שתזכו להמשיך ולהפיץ את תורת ה' בכל רבדי האוכלוסיה עד שיתקיים בעירכם ובכלל ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים!
