שאלה:
אשה שנפטרה – אמה יהודיה ואביה גוי – האם אומרים את שם אמה או אביה לצורך אמירת 'קדיש' אחריה.
תשובה:
שלום וברכה
בכל המי שבירך וכדומה יאמרו תמיד את שם האם. אדם כזה כשעולה לתורה יאמרו את שמו בן אבי אמו.
מקורות:
בנוגע לאופן כתיבת שמו בגט, ידועים דברי הדגול מרבבה בסי' קכט באבהע"ז שאומרים את שם האם, וכ"כ בהרי בשמים ח"ב ס"ס קע"ב; טיב גיטין הנדפס בסו"ס אהלי שם סי' כ"א ס"ק כ"ז; והשיב משה סי' כ"ב; תשובה שלמה ח"ב סי' ל"ח; מבשר טוב ח"א סי' ע"ד; בית אב"י ח"א סי' קכ"ד; כנף רננה סי' ה'; אגרות משה ח"ב סי' כ"ב[1]; ציץ אליעזר ח"ד סי' ט' בסופו; משנת יעקב (לר"י ליבוביץ) סי' ל"ה[2].
ובהרי בשמים שם הוסיף: הנה לפי מה דנראה מדברי התוס' קידושין ע"ב ב' ד"ה ור' ישמעאל, דס"ל דהא דקיי"ל דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר, הוא לאפוקי ממ"ד הולד ממזר אבל צריך להתגייר אחר כך … א"כ בנידון דידן שנתגייר, הלא דינו מפורש בש"ע אבהע"ז סי' קכ"ט ס"כ דבגט גר כותבין בן אברהם אבינו. אמנם באמת מדברי התוס' יבמות מ"ה ב' ד"ה כיון ושם מ"ו א' ד"ה נאמן אתה, מבואר דס"ל דהולד כשר ואין צריך גירות … וכיון שכן, בנדון דידן שאמו מישראל הא אי אפשר לכתוב בגט בן אברהם אבינו, דרק בגר כותבין כן משום שאברהם אבינו הוא אב לגרים, דכתיב ביה אב המון גויים, וזה מן הדין אין צריך גירות ואינו גר … כי ע"כ נראה דבנידון דידן יש לכתוב שם אמו בהגט כיון דאביו נכרי[3].
ובנחלת צבי (ח"ב עמ' 371) הביא את דבריו, וכתב: והנה מה שכתב דלדעת הראשונים שהילד הזה צריך גירות יש לכתוב בן אברהם אבינו לא כן נראה מדבריהם, וכמו שביארתי בספרי נחלת צבי ח"א עמ' קכ"ח ע"פ דברי האחרונים, דהאי גירות שהם דורשים אינו משום שאנחנו אומרים שהולד נכרי אלא דמתיחס לנכרי גם כן, ראה ג"כ שו"ת שאילת ישורון ח"א קונטרס קדושת ישראל לאור הלכה סי' קנ"ז, דהולך אחר הפגום שבשניהם, ולכן אפילו לפי שיטתם אין לכתוב בן אברהם אבינו אלא יותר טוב לכתוב שם אמו.
אולם בקנין תורה (ח"ו סי' קיז), לאחר שהביא את דברי החתם סופר (ח"ב סי' מא) שסבר שבשתוקי יש לכתוב את שם אמו, כתב: ולענינינו אם כי מרן [החתם סופר] הכריע דמהיות טוב לשמוע לעצת הגאון גט פשוט בסקנ"א לכתוב שם אמו בשתוקי, הוא דוקא התם דיש לו אב רק שאין מכירין אותו ומצינו לפעמים שהאם ממלאה מקום האב, כמו באו"ח סי' ת"ע לענין תענית בכורים בערב פסח, שכתב הרמ"א דאם הבכור קטן עדיין האב מתענה עבורו ואם האב גם כן בכור האם מתענית, ועמג"א וחק יעקב שם, אבל בנ"ד דהאב גוי דבזה לא איירי הג"פ כלל, גם החת"ס יודה דכותבין רק שמו לבד.
ובתבואות שמ"ש (סי' קסט מזכרת גיטין אות כא) כתב: בגט הנ"ל לא כתבנו שם אבי האשה, יען היא בתו של נוצרי ואמה יהודית וגדלה בדת היהדות, וסמכנו על מ"ש מר"ן [השו"ע] סי' קכ"ט ס"ט דגר או שתוקי או אסופי אין כותבין אלא שמותיהן בלבד. ואף דמצינו להפת"ש שם סקכ"ג בשם ה' דגול מרבבה שכתב לחלק בין שתוקי למי שאביו נוצרי, דבשתוקי יש לו אב אלא שאינו ידוע, לא כן במי שנולד מגוי אינו אביו כלל וכותבין שם אמו עיי"ש, לפענ"ד לא משמע כן מדברי הרשב"א [שו"ת ח"א] סי' תקנ"ה שהביא הב"י [הובא לעיל ס"ק מ"ג אות א'], שהשוה הגר לשתוקי ואסופי, וכתב, והגע עצמך אם היה גר מה שם אביו כל תדע, או אם היה שתוקי ואסופי שאינו מכיר את אביו וכו', מוכח דשוין הם. ואף דהתם איירי בגר שאמו גם כן נוצרית עכ"פ הרי היא אמו בודאי, ועכ"ז אין לכתוב רק שמו לבד[4].
ויש אומרים שצריך לכתוב בן אברהם אבינו. בקול יהודה (סי' נד), לאחר שהביא את דעת הסוברים שיש להשמיט את שם האב לגמרי, כתב: אך לפענ"ד דצריך לכתוב בגט בן אברהם אבינו, דהרי מוכח מדברי הש"ס בכמה דוכתא דקרי לבן נכרי ואמו ישראלית גר סתם, דהרי בסנהדרין [לו, ב] דאמרינן הכל לאיתויי גר, והקשו שם הקדמונים דהרי בעינן מקרב אחיך, וכתבו הרי"ף [שם] והרא"ש [שם פ"ד סי' י] דמיירי דוקא לרבות גר שאמו מישראלית, הרי דקראו חז"ל לאמו מישראלית גר סתמא. וכן בקידושין דע"ו, גבי אושפזכיניה דר"א גיורא הוי, ומסיק דאמו מישראלית היתה ואעפ"כ קראו גר סתמא. ועיי"ש עוד שהאריך בזה שכ"ש שהוא כך לדעת הסוברים שצריך להתגייר.
ובציץ אליעזר (ח"ה סי' ו) הובאה תשובת הגרצ"פ פראנק שכתב בהשגותיו לספר הנ"ל: בדף מ"ט מספרו סוף סי' ט' השיב בענין המגרש שהוא בן ישראלית הנולד מהנכרי לכתוב בגט שם אמו, הנה ז"ל הלבוש סעיף ט', מיהו לדברי הכל גר או שתוקי או אסופי אין צריך לכתוב אלא שמותיהם בלבד, אבל נוהגין לכתוב בן אברהם ור"ל בנו של אברהם אבינו שהרי כל האומות יכולין להתייחס אליו שכן קראו הק' ב"ה עכ"ל. וז"ל הפמ"ג או"ח סי' קל"ט במ"ז ס"ק א', ובשתוקי ואסופי כותבים בגט בן אברהם אבינו דוקא, ומשמע דלית להו סברת הנודע ביהודה לכתוב שם אמו, ועכ"פ מאן דעביד הכי לא משתבש, וכן נראה קצת מהרמ"א סי' קל"ט סעיף ג' באסופי ושתוקי קורין אותו לתורה בן אברהם כמו לגר. אולם, כמובא לעיל אות א' רבים חלקו על דברי הלבוש והפרי מגדים, וסברו שיש לכתוב את שם האם או לכתוב את שם המגרש לבד. וכמו כן חילקו בין גר לנולד לישראלית מן הנכרי.
ו. מה הדין בדיעבד כשכתבו את שם האב הגוי.
באגרות משה (ח"ב סי' כב) כתב: מסתבר דאם יכתבו בגט על בת ישראל מנכרי שם אביה הנכרי שיהיה הגט כשר, דנהי שמצד הדין לא נחשב כאביה ואין לקוראה בשם בתו, מכל מקום כיון שמצד המציאות היא בתו, שייך לשון בת, דגם בגמרא איתא לשון זה על ר' מרי בריה דאיסור גיורא בב"ב דף קמ"ט א'.
ז. מה הדין בדיעבד כשכתבו בן אברהם.
בכנה"ג (הגהות הטור אות לב) כתב: מי שהיה אביו הורתו ולידתו שלא בקדושה ומת בגיות, וכתב בגט אברהם בן אברהם למנהג האנוסים לכתוב פלוני בן אברהם בכתובה, כמו שכותבים לגרים פלוני בן אברהם אבינו, אם נשאת בגט זה לא תצא, ולכתחילה אין לסמוך על המנהג. ואם אין מנהג לכתוב בכתובה פלוני בן אברהם, אף אם נשאת תצא. ומקור דבריו משו"ת מהר"י בן לב (ח"א סי' כו) שנשאל בכעין זה, וכתב: אבל שמעתי אומרים, שיש מנהג באנוסים שאבות אבותיהם נאנסו בשמדות לכתוב בכתובות פלוני בן אברהם כמו שכותבים לגרים פלוני בן אברהם אבינו, ואם כן לפי זה אם נשאת בודאי לא תצא, ומכל מקום לא אסמוך על זה המנהג להתיר לכתחילה שתנשא זולתי שיסכימו ב' או ג' מהחכמים השלמים גבירי יצו', ויודע הדבר שנתפשט המנהג. ועיין כנה"ג שם שכן נראה בשו"ת בית יוסף דיני גיטין סי' י"ד, והובא להלן סעיף י', וע"ע עין יצחק ח"ב סי' כ"ו, שכתב להקל בזה במקום עיגון.
ח. מה הדין באופן שנתגייר האב.
בשו"ת חתם סופר (ח"ב סי' מא), לאחר שהאריך לקיים דעתו של הגט פשוט לכתוב בשתוקי את שם אמו, הקשה: ורב מרי בר רחל דאתי לידן, אימא דצל"ע מאי טעמא לא נוכל לכתוב בגט מרי בר איסר, דאע"ג דכקטן שנולד לענין ירושה ויחוס משפחה, מכל מקום התורה אמרה וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר, ומזה ילפינן מילת זכריו מעכבים האב מלעשות פסח, ואי ס"ד גר שנתגייר אין בנו נקרא על שמו כלל, אם כן כי יגור גר זכרים מנא ליה שיעכבוהו לעשות, ומכ"ש לר"א דאין מילת עבדיו מעכבתו רק זכריו עי' ר"פ הערל, וצ"ע.
ובלבושי מרדכי (מהדו"ק סי' לח), לאחר שדחה את דברי הכתורה יעשה שיובא בסמוך שסבר שיש לחוש בכהאי גוונא שמא כשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחר, והובאה דחייתו לעיל אות ד' הוסיף: והאמת אגיד כי אני תמה מאוד ע"ד דגול מרבבה ומרן החתם סופר [הנ"ל] שלא הביאו דברי הגמרא יבמות דף ק"א [ע"ב] בעובדא דר"י דא"ל לרב שמואל בר יהודה סק תא לזירזא דקני לאיצטרופי בי חמשה לפרסומי מילתא, אמר ליה תנינא בישראל בבית דין ישראל ולא בבית דין של גרים, ואנא גר אנא. ופירש"י ז"ל [ד"ה ואנא] וכן בתוס' [ד"ה ואנא] בשם ר"ת, דרב שמואל בר יהודה הוא בנו של יהודה הינדואה דמייתי ליה בקידושין כ"ב [ע"ב] דגר שאין לו יורשים הוה ונתגייר הוא ובנו, וכן דעת הרא"ש [יבמות פי"ב סי' ב] ותוס' מס' נדה פרק בא סימן [מט, ב ד"ה חדא], ודעת הר"י שבתוס' דף ק"ב ע"א [ד"ה לענין חליצה] וסנהדרין דף ל"ו [ע"ב ד"ה חדא] דרב שמואל בר יהודה אמו מישראל הוה, עיין שם במהרש"ל ומהרש"א ומהר"ם, וא"כ בהדיא מוכח דאפי' בכהאי גוונא בני גרים, דהיינו שנתגיירו יחדיו, מתייחס אחר אביו, דהא קראהו בשמו של אביו. ואפ"ל דהא דקראו לרב מרי בר רחל אחר אמו, משום דאמרינן ביבמות דף מ"ה [ע"ב] דרבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל, כיון דאמו מישראל, מקרב אחיך קרינן ביה, וכשר משו"ה לדון דיני ממונות. וכדי שלא נטעה להכשיר כל גר, כלומר אפילו בן גרה לדיין, לכן מיחסו אחרי אמו דישראלית הוה. ואם כן אפשר לומר לפי"ז דלכו"ע כשר בגט להזכיר בגר בן גר בשם אביו, דהא יש מכשירים אפי' בעלמא בשינה שם אביו שלא להוציאה בדיעבד אם נשאת, כמ"ש המחבר [להלן סעיף י] בשם י"א, ועיין בפתחי תשובה שם.
אולם בקונטרס כתורה יעשה (דף א, ב) יישב את קושית החתם סופר וכתב: ומה שלא נזכר שם איסר על מרי בר רחל הוא דבר פשוט לענ"ד, דאיך נציב לנו יד בתנאים למתי ואיך שיקרא שם האב על בנו הנולד לו בגיותו מבת ישראל, ואיך נדע ונחקור ונתבונן שהוא האב הנאמן וכו'. [והיינו, כדברי הרמב"ם הל' יבום (פ"ג ה"ד) דאף דדיימא מיניה חיישינן מדאפקרה נפשה גבי דידיה אפקרא נמי לעלמא]. ולענין קושית החתם סופר, עיי"ש שכתב, שהמבואר בכתוב שבניו מגיותו מעכבים אותו מאכילת הפסח אינו אלא קודם מתן תורה, אבל לאחר מתן תורה שנקבע שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אין מילתם מעכבת.
[1] אלא שהוסיף, שכאשר היא ידועה כבת פלוני, יש לציין בגט שאף שהיא מוחזקת כבתו כותבים את שם האם, כיון שאין הכל יודעים שהוא נכרי ויצא לעז על הגט שלא לשמה נכתב.
[2] ולכאורה, גם במקומות שנהגו בבן הנכרי או בשתוקי להשמיט את שם האב לגמרי, וכמדומה שכך נהגו בהרבה בתי דין בארץ ישראל, בגט שליחות הבא מארץ מרחקים נראה שיש להקפיד לכתוב את שם האם. שכן כאמור לעיל ס"ק מ"ג אות ז', יש שסברו שבגט שליחות שם האב הוא לעיכובא, ואם כן בודאי יש לחוש לדעת הפוסקים שסוברים שאף באופנים אלו אין להשמיט את שמות האבות לגמרי, שכן לדעתם יהיה הגט פסול בכהאי גוונא.
[3] והוסיף, שמכל מקום אם שם האם הוא כזה שלא ניכר שהוא שם אשה, כמו שמחה או יונה, יכתבו ללא שמות האבות כלל.
[4] דבריו צ"ב, שכן הסיבה לכך שבגר אין כותבין שם אביו אינה מחמת שאינו ידוע, אלא משום שאינו מתייחס אחריו, וממילא גם שם אמו אין לכתוב, משא"כ בבן הישראלית מן הנכרי שאמו היא לכל דבר, ומשום כך סבר הדגול מרבבה שיש להזכיר את שמה בגט.
וכנראה שהבין כפי שצידד בכנף רננה סי' ה' המובא לעיל אות א' שסבר, שכאשר קורין בן על שם אמו אין הטעם משום שהוא מתייחס אחריה, אלא משום שהיא אמו בפועל, וכפר בן בקר, דמשפחת אם אינה קרויה משפחה, עיי"ש באורך, וממילא אין כל הבדל בין אם האם ישראלית או נכרית. אולם, אף לסברא זו צ"ע, שהרי ברור הדבר שבגר לא ניתן כלל לקרותו בשם האבות שאם כן יראה שאינו גר אלא ישראל, וכל מהותו של גר הוא שכקטן שנולד דמי ואין לו כל יחס להוריו, משא"כ בבן הישראלית מן הנכרי ששפיר יש לייחסו אחר אמו.
