שאלה:
בס"ד
שלום הרב!
אני מנסה להבין את דיני אמירה ורמיזה לגוי אך כל פעם מסתבך.
אשמח לדעת האם אני הבנתי את כל הכללים האפשריים.
*אמירה נחשבת דרבנן וכן גם רמיזה.
* אמירה לגוי באיסור דרבנן מותרת רק לצורך שלשה דברים (צורך הרבה, צורך מצווה, חולה)
* פסיק רישיה בגוי מותרת אפילו באיסור דאורייתא כגון פתיחת דלת מקרר שנורת להט מופעלת ממנה.
* אמירה לגוי באיסור דאורייתא אסורה. ותהיה מותרת רק אם אני רומז לו (סיפור דברים)
שאלות נופסות:
א) האמירה או הרמיזה מורידה את האיסור דרגה?
ב) אם אני רומז במקום שאני יכול לומר מפורשות האם יש לזה אותה השפעה?
ג) היכן נכנסת הנאה? האם בדין דאורייתא או גם בדין דרבנן (אף אם זה לצורך חולה רבים ומצווה)?
אשמח לדעת אם דברי נכונים ואם יש צורך להוסיף משהו אשמח.
תשובה:
שלום וברכה
- אמירה לגוי זה איסור דרבנן.
- כבר כתבת כמה פעמים ובכל הפעמים הערתי את תשומת ליבך שגם לצורך מצוה דרבים התירו רק במקום מכשול, אבל להדליק חשמל בבית הכנסת וכדומה – לא והבאתי לך מקורות לענין.
- גם בענין פסיק רישא הערתי את תשומת ליבך למבוכה שיש בענין זה שלכאורה נחלקו הדעות, ראה תרומת הדשן סי’ סו שמיקל, והובא ברמ”א סי’ רנג סעי’ ה, ולעומתו בביאור הגר”א שם חולק ומחמיר, במשנה ברורה שם ס”ק צט נקט אף הוא להקל, אולם בס”ק נא שם הביא שיש מחמירים ואין להקל אלא לצורך שבת. נראה שלא קיבלת את כל התשובות שלי בענין זה?
- בנוגע להיתר של רמז שלא בדרך ציווי יש טעות נפוצה, שכן מלבד האיסור של אמירה לגוי יש גם איסור הנאה ממעשה שבת של גוי, ולכן הרמז הזה מותר רק בדבר שאין בו הנאה כמו כיבוי האור שזו מניעת צער ולא בהדלקת האור שיש הנאה. פתיחת מקרר נחלקו בה הפוסקים ודעת הגרי"ש אלישיב להקל שאין בה הנאה אלא רק הסרת מונע. אין קשר בין שני איסורים אלו.
- לא הבנתי את השאלות הנוספות א, ב.
ערב טוב ומבורך.
תודה רבה על כל הפירוט אראה את השאלות הקודמות.
לגבי שאלות א ו-ב
א) אמירה גורמת להורדת האיסור לדוגמא רמיזה (כשאין הנאה) מורידה זאת לאיסור דרבנן נכון?
ב) אם אני רומז במקום שאני יכול לומר מפורשות האם זה מנהג חסידות ואין מה לרמוז או שיש עניין לרמוז?
א. אמירה בלאו הכי היא דרבנן.
ב. אין צורך, על אופן זה לא גזרו, ולא שייך בזה הקל הקל תחילה.
השאר תגובה