שאלה:
שלום לכבוד הרב!
לפני הכל חשוב לי להבהיר ששאלתי וטענותי לא נובעות מרצון להתרסה חלילה אלא מחוסר הבנה אמיתי וכאב שמלווה אותי בעקבות השאלות הללו כבר תקופה ארוכה.
בזמן האחרון יש לי הרבה קשיים וחוסר הבנה על הנורמה שיש לשאול רב בנוגע לדחיית הריון.
הרקע לשאלה הוא שאני (בת 20) ובן זוגי יוצאים כ-5 חודשים, ומאד רוצים להתחתן. אבל אני כלל לא מרגישה מוכנה להריון, לידה ולכל מה שקשור בזה. רק מהמחשבה על כך אני מתעצבת. בן זוגי לעומת זאת לא חושש מכך ואפילו מצטער לדחות זאת, ובעיקר מתנגד מאד ללכת בניגוד להוראת גדולי הרבנים וביניהם הרב שלו.
לכן, התעוררה אצלי השאלה מדוע בכלל רבנים מתערבים בשאלות כאלו. אני כל כך מצטערת על הניסוח שיכול להישמע מזלזל, זו לא כוונתי, אלא שבאמת הדבר גורם לריבים ביננו, קשה לי להבינו וזה מאד מתסכל אותי.
ראשית, אני לא מבינה למה ההחלטה צריכה להיות של הרב ולא של הזוג. שכן לא מדובר באי קיום מצווה לגמרי אלא בדחייתה כדי לקיימה בצורתה הטובה והראויה. הדוגמה שהבאתי לבן זוגי היא משפחה שרוצה לעלות לארץ, ומעוניינת קודם שההורים ימצאו עבודה בישראל ואז לעשות עליה. הרי ברור שהם לא ישאלו רב האם מותר להם לדחות את מצוות העליה לארץ לחצי שנה- שנה מסיבות שונות. זו החלטה משפחתית ולא הלכתית, על אף שיש בזה צד הלכתי.
בנוסף, זה אבסורד בעיני לומר לאישה שלא מרגישה מוכנה עדיין לילדים, ורוצה להבשיל מעט עם ההחלטה, שאסור לה לעשות זאת. ילד צריך לבוא משמחה, מציפיה ומרצון! לא מתוך בהלה וחובה. לכן אני מרגישה שכשאני שואלת רב האם מותר לנו לדחות הריון, אני ממילא לא אקבל את תשובתו אם יגיד שלא. ברור לי בכל רבדי נפשי שזו טעות להביא ילד כשאני לא רוצה, רק כי "צריך".
זאת ועוד, (ושוב השאלה לא נובעת מהתרסה אלא מכאב ורצון להבין) לא מובן לי מדוע מחייבים אישה במצוות פרו ורבו, שלמיטב ידיעתי אינה מצווה בו. ההסבר ששמעתי פעמים רבות לכך שאינה מחוייבת הוא שלידה והריון הם תהליכים קשים ומסכני חיים ולכן התורה לא חייבה אישה להצטער, ונתנה לה את הבחירה הטבעית לכך. אינני מבינה לפיכך כיצד בסופו של דבר, באופן מעשי- התגלגלו הדרכות הרבנים שאישה מחוייבת במצוות פרו ורבו ולא ניתנת לה ההחלטה האישית מתי היא מוכנה לזאת.
לסיכום, אודה מאד לכבוד הרב אם יוכל לענות לי על שאלה זו (ולמנוע מאיתנו לריב ולהצטער בנושא זה…)
תודה רבה!
תשובה:
שלום רב,
ראשית אני מוכרח לומר שאני מאוד מעריך את הכנות שלך, השאלה ואפילו הנוסח כלל אינו מתריס לטעמי. ניכר שאת רוצה באמת ובתמים להבין מה עלייך לעשות בסיטואציה הזו.
באופן עקרוני ודאי שאין צורך לשאול רב, כפי שאין חובה לשאול גם שאלות בנושאים אחרים. מי שיודע את התשובה כאשר השאלה היא נוגעת להלכה יכול להחליט לבדו. הרב אינו אמור להחליט עבור אנשים או עבור זוגות שאלות מסוג אלו או אפילו שאלות אחרות. אבל ככל שהשאלה נוגעת גם להלכה ודאי כדאי להתייעץ עם רב כדי למנוע טעויות. אבל ההחלטה בסופו של דבר הם של בני הזוג.
אכן האישה אינה מצווה בפריה ורביה. ולכן אין לה חובה להינשא אם היא חפצה לשאר רווקה. (משא"כ אצל האיש שיש לו חובה להינשא). ומסיבה זו, אין מניעה מצד האישה לנהוג כפי שאת כותבת כאן, להביא ילדים מתוך סיפוק ושמחה ולא מתוך כפיה ולחץ. הרי אין לה חובה של פריה ורביה. אלא שמאידך האישה משועבדת לבעלה לצורך ילדים ואינה יכולה לומר לו אני לא מעוניינת. ראה שו"ת חתם סופר אבה"ע סי' כ' ויו"ד סי' קעב.
אולם המעיין שם יראה ששיעבוד זה אינו גזירת הכתוב. אלא שיעבוד זה קיים במסגרת הנישואין, בכל זוג שמתחתנים, בודאי עושים זאת לצורך הקמת משפחה ולא רק לצורך פריה ורביה, ולכן האישה אינה יכולה לעצור באמצע הדרך ולומר איני רוצה ללא הסכמת בעלה. אלא הכל חייב להיות בהסכמת שניהם. אולם על מקרים חריגים כמו צער מההיריון לא היתה לה כוונה להשתעבד, ולכן מסיבה זו הוא מתיר לאישה למנוע גם אם בעלה לא יסכים לכך.
ואם כן, לכאורה יש מקום לומר שאם האישה אומרת מראש לבעלה לפני הנישואין שמסיבות כאלה ואחרות היא אינה רוצה להביא ילדים בשנה הראשונה לנישואיהם, הבעל צריך לעשות את השיקול שלו, אם הוא מעוניין להתחתן בנסיבות כאלה או לא. אבל זו זכות של האישה לומר זאת, ואם הוא התחתן איתה אינו יכול לכפות עליה לשנות את החלטתה.
אלא שמעיקר הדין הבעל חייב לשאת אישה שרוצה ילדים ולא לדחות את המועד שהרי הוא מחוייב במצווה זו כבר כעת. אבל לפעמים כורח הנסיבות כאשר הוא מצא את בחירת ליבו ומרוצה מאשתו לעתיד, וספק רב אם ימצא כמוה עד למועד שהיא תרצה גם היא ילדים, בהחלט יתכן שיהיה מותר לו להמתין איתה. ואין מניעה בנתיים להתחתן משום שהסיבה שאיש חייב להינשא ולא להישאר ברווקותו, הוא גם מחמת פריה ורביה וגם מחמת החשש לעבירה כמבואר בשו"ע אבה"ע סי' א'. ולכן בנסיבות מתאימות במקרים כאלה אפשר להקל לדחות. אבל מאידך עלייך לדעת שבעלך לעתיד מחוייב במצווה, ולכן כדאי מאוד שגם מצידך כדאי לבוא גם לקראתו ולהגיע להסכמה סבירה משותפת.
