לתרומות לחץ כאן

שוטה בהלכה – הפרעות נפשיות נפוצות

שאלה:

מצבים נפשיים המשפיעים לרעה על תפקודו של אדם כגון דכדוך, מתח קבוע, כפייתיות, האם יש בהם להשפיע על חיוב קיום מצוות או שאין בהם להגדיר אדם כשוטה. כי לדוגמא לאדם השרוי בדיכאון יהיה הרבה יותר קשה עד בלתי אפשרי לקיים את כל המצוות כולל מצוות כמו תפילה הדורשות ריכוז ומחשבה לאורך זמן. מה החיוב כאן. אם יש גם מקורות אני אשמח.

תשובה:

שלום וברכה

בכל נושא מחלות הנפש צריכים לשים לב היטב למצב של החולה, ומאידך להגדרת השוטה או האנוס בהלכה. שוטה פטור מהמצוות, ואפילו אם קיים מצווה אינו נחשב למצווה. לדוגמה, מבואר במסכת ראש השנה כט,א שוטה שאכל מצה בליל פסח ובהמשך הלילה התפקח חייב לאכול שוב מצה, כי הראשונה לא נחשבת לו למצווה כלל, משום שאין כאן מעשה מצווה שהרי עשה זאת בהיותו שוטה ואינו אחראי למעשיו. ואילו האנוס יכול להיות פטור מהמצווה, ולפי הדוגמה הזו, פטור מאכילת מצה בליל פסח אבל אילו במקרה הצליח לאכול ודאי קיים מצווה שהרי הוא מודע היטב למעשיו.

ישנו הבדל מהותי נוסף, כידוע יש נידון בראשונים האם שוטה לדבר אחד נחשב לשוטה להכל או לא. ראה בתוס' בחגיגה ג,ב, וברמב"ם הלכות עדות פרק ט' הלכה ט'. יש אומרים ששוטה לדבר אח כבר פטור מכל המצוות, שלא שייך חיוב לגבי מצווה אחת ופטור לגבי אחרת. ויש ראשונים הסבורים ששוטה לדבר אחד אינו פטור אלא ממה שהוא שוטה לגביו. ראה בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' קכ) שהרחיב במחלוקת זו, ובעוד פוסקים רבים, כאן לא באתי להרחיב בזה, אלא רק להגדיר את ההבדל העצום בין הגדרת השוטה ואנוס. שהרי ברור שאדם שהוא אנוס מלקיים מצווה אחת, ודאי הוא מחוייב בשאר המצוות כרגיל.

עתה ננסה להגדיר את השוטה מול האנוס, מתי הוא ייחשב לשוטה ומתי לאנוס. הגדרת השוטה באופן כללי הוא חסר דעת. כלומר, המעשים שהוא עושה נעשים אצלו מתוך חוסר דעת. לפעמים כאשר אנו פוגשים מחלות נפש שאדם עושה מעשים שאנשים נורמטיביים אינם עושים וזאת מתוך כפיתיות או פחדים אחרים, דכאונות ועוד. או סתם כך האיזונים החברתיים אינם קיימים אצלו ולכן הוא מסוגר לגמרי וכד'. במעשים אלו אינו נהפך לשוטה. כי כאשר הוא עושה משהו הרבה פעמים הוא מודע היטב למעשיו, אלא שהוא שבוי בתוך מחלת הנפש שלו ולכן אלא שהחישובים והאיזונים שלו הם שונים מהנורמה.

דוגמה לכך אנו מוציאים בסוגיה של שוטה בחגיגה ג,ב רב הונא מונה ג' סימני שוטה לן בבית הקברות, היוצא יחידי בלילה (וצריכים לומר שזה כנראה אירוע חריג מאוד). ור' יוחנן אומר שדי באחד מהם, והג' מסבירה מדוע אחד מהם לא מספיק לר' הונא: "הלן בבית הקבורות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דעביד. והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה". ופירש רש"י חולי שגורמת לו לעשות זאת מתוך דאגה.

כלומר, מבואר בסוגיה שאם הוא עושה זאת מתוך כפיתיות של המחלה שלו (הדאגה) אינו נחשב לשוטה. וזאת מהטעם הפשוט, יש לו דעת הוא יודע שזה שלילי, אבל יש לו מחלת נפש שמורה לו לעשות את המעשים הללו בנקודת זמן זו.

לכן, אדם שקשה לו לקיים מצווה מסויימת מחמת מחלת הנפש שלו, ברוב המקרים ודאי לא ייחשב לשוטה. אלא עלינו לבחון האם הוא אנוס או לא. ואם הוא אנוס הוא יהיה פטור מאותה מצווה שהוא נאנס בה. אבל סתם כך קושי להתפלל מתוך דכאון וכד' ודאי אלא יחשיב אותו לאנוס.

אין כך כך מקורות שתוכל לבחון האם מחלת נפש זו או אחרת נחשבת לשוטה או לא. אבל הכלל לעניות דעתי הוא כפי שכתבנו כאן, ולכן הבחינה צריכה להיות ביחס לאונס האם נראה שהוא אינו מסוגל מחמת מחלת הנפש שלו או שיש לו קשיים. שהרי חוסר מסוגלות אינו רק חוסר מסוגלות פיזית. גם חוסר מסוגלות נפשית, יכולה להיחשב לחוסר מסוגלות, כפי שנראה מדברי רש"י הנ"ל. וכך גם מבואר בדברי הריטב"א ביבמות ע,א לגבי מי שמת אחיו מחמת מילה אבל לא הוחזקו שאם ימול את הבן הנוסף יש סכנה ובכל זאת הוא פוחד למול אותו, וכך כתב שם: "לפיכך פירש ר"ת ז"ל דערל דמתני' היינו שלא נימול מפני פחד המילה שראה אחרים שמתו במילה וערלות באונס לבו היא ומ"מ אינו מסוכן למילה ובר מימהל הוא". כלומר, הפחד שלו אינו רציונאלי ובכל זאת הוא פטור מחמת אונס.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. שלום,
    אדם המרגיש שמשהו בתוכו מתפלל לדברים שהוא מפחד מהם מאד, האם יש לכך תוקף?
    הדבר אפשר לומר שנעשה בעל כרחו.
    אשמח ואבקש מקורות (לפחות 1) תודה

  2. לא. כיון שזה רק סוג של כפייתיות בדברים מסויימים, מה שאינו נוגע לכך אין לו סיבה להיות פטור, כמובן שמה שנעשה באופן כפייתי אינו עובר עליו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל