שאלה:
שלום להרב,
שאלה: פשוט ששוטה פטור מן מצות ומן חיובים, מ"מ אם חלילה וחס שוטה הורג אנשים באופן שלא היה שוגג אלא רדיפה וכו' שרואים שהיה כוונה להזיק בחזקה כולל מות, האם כאשר היה הסנהדרין היו הורגים שוטה כזה? הרי שבהמה שמועדת היה חייבת מטה, מ"מ שונה אדם שבהתראה.
נ"מ לרוצח שרוצה להיפטר מן דיני אדם בטענה שהוא משוגע כמו עושים הגוים כאן בחו"ל בערכאותיהם, שעורכי דין כך מלמדים אותם לשקר כדי שלא יהרגו.
וכיון שמדברים על נושא זה, גבי בן נח בזמן של סנהדרין בארץ, שאומרים שהזרתם זו מיתתם היינו שמי שרואה בן נח שמנסה להרוג אדם האם זאת אומרת שהרואהו יהרגנו שם אם יכול, או יביאהו לב"ד והם יהרגוהו?
תודה רבה ברכה והצלחה
תשובה:
שלום רב,
פשוט ששוטה שהרג את הנפש אינו נהרג שהרי הוא חסר דעת ואינו אחראי למעשיו. ולכן, מאחר שהסיבה שהסנהדרין היו הורגים את הרוצח היה בעצם לא למנוע ממנו לרצוח עוד אנשים, אלא עונש על מה שעשה, א"כ שוטה שאינו בר עונשין ודאי שאינו נהרג כל עוד אינו מהווה סכנה לאחרים. (ואם הוא מהווה סכנה אם הוא בגדר רודף ודאי הורגים אותו אם אי אפשר להצילו באופן אחר. ויתכן שאישפוז כפוי זה ייחשב לניתן להצילו באופן אחר.
מה שעושים היום, שטוענים שלא היו שפויים באותו הזמן. מן הסתם הדברים נבדקים היטב ע"י אנשי מקצוע. אבל דומני שעל פי הלכה צריכים קצת לחשוב על ההגדרות. משום שהוא נבדק תקופה לאחר מכן, וכיצד ניתן לדעת מה היה באותו הזמן?! יתרה מזו, ברור שלא כל ההגדרות של חולי הנפש למיניהם זה שוטה. הגדרת השוטה בהלכה הוא שהוא חסר דעת – לדוגמה: אינו מבין שהמעשה שהוא עשה הוא מעשה רע. משא"כ אדם ששבוי במחלת הנפש שלו לפעמים הוא מודע היטב למעשיו, אלא שיש לו לחצים ופחדים נפשיים שאינם מאוזנים באופן נורמלי. אז אולי אפשר לדון את מעשיו כאל אדם שהוא אנוס במחלתו, אבל ברור שאינו מוגדר כשוטה.
