הכנה: להכין משבת לחול

הרב יהושע פפר
ו' סיון ה'תשע"ח

 

כאשר יום חג נופל ביום ראשון, כפי שיארע בחג השבועות הבא עלינו לטובה (לשנת תשע”ח), הנושא ההלכתי של הכנה משבת לחול הופך רלוונטי במיוחד. סעודת החג מגיעה זמן קצר לאחר צאת השבת, ומטבע הדברים עולות לא מעט שאלות של הכנה משבת לחג.

מכאן עולה הזדמנות נאותה לעסוק ולדון בהלכות של הכנה משבת לחול – כולל כמובן הכנה לחג.

האם מותר לשטוף כלים לאחר סעודות השבת, גם כאשר לא יהיה בהם שימוש עד לאחר השבת? האם מותר להחזיר שאריות סעודת השבת למקרר לצורך אכילה בימי החול? האם מותר להוציא מזון מהמקרר לצורך הלילה? האם מותר לקפל את הטלית לאחר גמר השימוש בו?

בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

הכנה משבת לחול

המקור הראשון לאיסור הכנה משבת לחול מופיע במשנה (שבת קיג, א), שם נאמר כי “מציעין את המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת”. הרי”ף (יד, ב בדפי הרי”ף), הרמב”ם (שבת כג, ז) והרא”ש (פרק טו, הלכה ב) מזכירים הלכה זו, והיא אף מובאת במגן אברהם (שב, ו).

הסעיף של השולחן ערוך שעליו מציין המגן אברהם את ההלכה (סעיף ג) מביא הלכה נוספת מתוך המשנה, העוסקת בקיפול בגדים. לדברי המשנה מותר לקפל בגדים בשבת, ואילו רש”י מגביל את ההיתר למקרה שבו האדם מקפל אותם לצורך לבישה באותו היום. גם בתוספות (ד”ה מקפלין) כתבו שאסור לקפל בגדים לצורך מוצאת שבת, וכן נאמר ברי”ף (שם) וברמב”ם (שבת כב, כב). בטור ושולחן ערוך פסוק על-פי זה כי “מקפלים כלים בשבת לצורך שבת וללבשם בו ביום”.

המגן אברהם (שב, ו) מבאר שאסור לקפל בגדים לצורך מוצאי שבת, שכן יש בכך משום איסור הכנה משבת לחול. היסוד להלכה הוא (שמובאת גם במשנה ברורה, ס”ק יב) הוא פסק המשנה לעניין סידור המיטות משבת לחול.

כפי שהרמב”ם מבאר לעניין איסור מוקצה, “אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול … שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו” (שבת כד, יב). כך גם לעניין הכנה: אין להכין משבת לחול, כדי להבחין ולהבדיל בין הקודש לחול, ושלא לטרוח בשבת טרחה שאינה לצורך (עי’ משנה ברורה שכג, כח).

איסור הכנה נאמר גם לעניין יום טוב: אסור להכין מיום טוב ליום חול, ואפילו מיום טוב לשבת (אלא אם עשה עירוב תבשילין) או מיום ראשון של יום טוב ליום שני (שולחן ערוך תקג, א ומשנה ברורה ס”ק א). במגן אברהם ומשנה ברורה (שם) הוסיפו שהאיסור הוא אפילו במעשה שאינו מלאכה, כגון להביא יין מהמרתף או לשטוף כלים, כפי שראינו גם לעניין סידור המיטות.

שטיפת כלים

הדוגמה של שטיפת כלים תועיל להבין יותר לעומק את דיני הכנה.

מקור ההלכה הוא בברייתא המובאת בגמרא (שבת קיח, א), שם נאמר שמותר לשטוף כלים לצורך הסעודה הבאה בשבת, אך אסור לעשות כן לאחר המנחה, כאשר אין עוד סעודות לאכול בשבת. בשולחן ערוך (אורח חיים שכג, ו) פסק אפוא כי “מדיחים כלים לצורך היום, (כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול; אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין; וכלי שתייה, מדיחין כל היום שכל היום ראוי לשתייה”.

במגן אברהם (ס”ק ט) ומשנה ברורה (ס”ק כח-כט) מבארים שכאשר אדם יודע בוודאות שהוא לא ישתמש בכלים הרלוונטיים בשבת, אסור לשטוף אותם. אולם, כאשר ייתכן שהוא ישתמש בהם, כגון בכלי שתייה שהם בשימוש כל הזמן (גם בין הסעודות), מותר לשטוף אותם, כי ייתכן שיבואו לכלל שימוש בשבת. מעשה מוגדר “הכנה” רק כאשר קרוב לוודאי שלא ייעשה בו שימוש נוסף בשבת.

בנוסף לכך, המגן אברהם (ס”ק ח) כותב על-פי התוספתא (שבת יג, יט) שגם כשיש צורך בכוס אחת בלבד, מותר לשטוף עשר כוסות. כיון שיש צורך בכוס, והאדם יכול להשתמש באיזה כוס שירצה, מותר לשטוף את כולן. העיקרון הוא שרק מעשה שנעשה בפירוש לצורך מוצאי שבת, אסור; במקרה שצריך לפחות כוס אחת, המעשה אינו בפירוש לצורך מוצאי שבת (עי’ מחצית השקל שכג, ח).

יש לציין שבערוך השולחן (שכג, ז) כתב שכאשר יש לאדם די כוסות וכלים לשבת, ראוי להימנע משטיפת כלים נוספים בשבת. כן כתבו פוסקים אחרונים (כגון בשו”ת שבט הלוי ח”ה, סימן לט וח”ו, סימן מב).

נקודה נוספת היא שגם כאשר אדם לא יישן במיטתו להמשך השבת, עדיין מותר לסדר את המיטה כאשר החדר יהיה בשימוש, ואי-סידור המיטה יגרום לאי-נוחות ולזלזול בשבת. הלכה זו מובאת במגן אברהם (ס”ק ו) ומשנה ברורה (ס”ק יט): כיון שאי-סידור המיטות מפריע, הרי שמדובר בצורך השבת.

על-פי זה יש שפסקו שמותר לשטוף כלים בשבת כאשר יש צורך בדבר לניקיון והיגיינה של המקום. בשו”ת ציץ אליעזר (חלק יד, סימן לז) נשאל אם מותר לבית חולים לציית להנחיית הרשויות ולשטוף כלים גם בשבת. הוא משיב שכיון שיסוד האיסור הוא משום הכנה משבת לחול, יש להתיר את שטיפת הכלים לצורך ניקיון והיגיינה. הוא מוסיף שפסק הלכה זה כבר ניתן על-ידי שו”ת מהרש”ג (אורח חיים ח”א, סימן סא).

בנימה דומה, פסק במגן אברהם (תרסז, ג) שאמנם אסור לסדר שולחנות ביום טוב אחד לחברו, כי בכך משום הכנה, אך מותר להעמיד את השולחנות, גם אם השימוש לאכילה הוא רק בלילה, כי העמדת השולחנות נעשית לכבודו של החג עצמו.

גלגול ספר תורה ולימוד לצורך בחינה

שאלה שכיחה של הכנה משבת לחול היא גלגול ספר התורה על-ידי הגבאי למקום הקריאה של ימי החול. האם מותר לגבאי לגלגל את ספר התורה לצורך זה?

במשנה ברורה (תרסז, ה) כתב שאסור לעשות כן, כי יש בכך משום הכנה משבת לחול. אין די בעובדה שההכנה נעשית לצורך מצווה כדי להתירה. אולם, מותר לבעל קורא ללמוד ולחזור על הקריאה כהכנה לקריאה ביום חול או בחג, שכן מדובר במעשה של לימוד תורה, שכמובן מותר מחמת התועלת המידית שלו.

בערוך השולחן (תרסז, ב) מציע שיהיה מותר לגבאי לגלגל את ספר התורה על-ידי שילמד במקום החדש, ובכך יהיה מדובר בתועלת מידית ולא בהכנה לחול. אולם, אם ברור לגמרי שהקריאה אינה אלא תירוץ לגלגול ספר התורה, קשה למצוא בכך היתר (שהרי לעניין לימוד הוא יכול לפתוח כל חומש), וייתכן שזה הטעם שהמגן אברהם והמשנה ברורה אינם מזכירים את ההיתר.

ניתן לציין את התועלת המידית של לימוד גם לעניין מי שצריך ללמוד לצורך בחינה ביום ראשון או ביום חול אחר. כאשר מדובר בבחינה בדברי תורה, ברור שהדבר מותר, שכן יש בו משום לימוד תורה ותועלת מידית. כאשר מדובר בנושא של לימודי חול, כתב בשמירת שבת כהלכתה (פרק כח, הערה רו והערה רכ במהדורה החדשה) בשם הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל שיש בכך ספק (כאשר אדם מתענג על הלימוד, יש נטייה להקל בכך).

מעשים הנעשים כלאחד יד

יש מעשים שנעשים כלאחר יד, בלי מחשבה מעמיקה או אפילו מחשבה כלשהי, כגון החזרת הטלית הביתה מבית הכנסת או החזרת ספר למדף. אמנם המחשבה תגלה שמדובר במעשה הנעשה בתור הכנה לשימוש הבא של הטלית והספר, אך המעשה נעשה ללא מחשבה. האם יש בו איסור?

בספר שמירת שבת כהלכתה (כח, פט) כתב בשם הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל שמעשים אלו, שאין בהם מלאכה, שאין בהם כמעט טרחה,  ושנעשים ללא מחשבה, מותר לעשותם בשבת גם כאשר התועלת היא לימי החול. היא מתיר אפוא להחזיר טלית לבית הכנסת, וכותב (פרק ג, הערה רלט) שעל האדם להחזיר את ספריו למדפים ולא לסמוך על הגבאי (מה עוד שייתכן שייכשל באיסור בורר).

הבנה דומה תחול גם ביחס להחזרת אוכל למקרר לאחר הסעודה, או לשימת כלים מלוכלכים במדיח אחרי הסעודה, למרות שמעשים אלו מסייעים כמובן לעניין מוצאי שבת. ביחס לשימת כלים במדיח, הוסיף בשו”ת אגרות משה (אורח חיים ד, מז) שהדבר מותר גם בגלל שיש בכך משום תועלת מידית לשבת של ניקיון וסידור המטבח.

בשו”ת מחזה אליהו (סימן סד) כתב הרב פסח אליהו פאלק שאין כל איסור בהחזרת אוכל למקרר, כי מדובר במעשה שמונע הפסד, ולא במעשה הכנה לחול. גם בשמירת שבת כהלכתה מקל בזה, ומוסיף (פרק כח, סעיף פג) שמותר גם להכניס בגדים מהמרפסת כדי להצילם מהגשמים (כן כתב להקל בשו”ת מחזה אליהו סד, כה), גם אם הבגדים יילבשו רק לאחר שבת.

הכנה מפורשת

אמנם מותר ללמוד (תורה) לצורך מבחן ביום ראשון, אין לומר בפירוש שכעת לומד לצורך המבחן: גם כאשר מעשה הכנה מותר, אין להוציא זאת בפירוש. כן כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (כח, עב) לעניין שינה בשבת: אמנם מותר לישון בשבת גם לצורך ערנות במוצאי שבת, יש להימנע מלומר בפירוש שאדם הולך לישון לצורך זה.

בשו”ת מחזה אליהו (שם, לה) פסק כן גם לעניין הוצאת מזון קפוא מהמקפיא לצורך סעודת החג במוצאי שבת. במקום שאין אפשרות להכין את האוכל במוצאי שבת, ומדובר אפוא במקרה של “הפסד”, הוא מתיר את הוצאת המזון לצורך זה בשבת, בתנאי שהוא כבר יהיה אכיל בשבת עצמה, כיון שמדובר במעשה קל ביותר. הוא מוסיף שיש לעשות את ההכנה באופן שאינו בולט. יש לציין שהרב שלמה זלמן אוירבך (שולחן שלמה רצ, יג) אסר הוצאת מזון מהמקפיא לצורך סעודה במוצאי שבת.

יש לציין שאמנם נאסרה ההכנה משבת לחול, אך מדובר רק במעשים, ולא בדיבורים. מותר לדבר על תכניות לימות החול, בתנאי שמדובר בדיבורים שאינם עוסקים במלאכה (מחזה אליהו סד, ז). אולם, מן הראוי להימנע גם מלחשוב על ענייני חול בשבת (שולחן ערוך שו, ח), וקל וחומר לעניין דיבור.

 

ברכות קבלת התורה וחג שמח לכל קוראינו

2 תגובות

  • מאת דוד:

    באם מקבלים את החג מוקדם (אולי פחות רלבנטי לגבי שבועות) וכך שסעודת ליל החג היא למעשה לפני השקיעה של שבת, (אך כמובן לאחר פלג המנחה) האם אז יהיה מותר להכין ולשטוף לצורך סעודה זו?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    לכאורה יהיה מותר, אבל מסופקני אם יש כזה מנהג, למעט בקדושת השבת ולהכניס את היום טוב… זה נשמע מנהג לא ראוי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים