שאלה:
אדם שאכל כיכר לחם שלם ושבע, ולא אכל כזית בזמן אכילת פרס.
מצד אחד לא אכל כזית בזמן אכילת פרס ואין צריך לברך, מצד שני סוף סוף שבע באכילתו והתורה אמרה "ואכלת ושבעת".
האם צריך לברך ברכת המזון ?
תשובה:
שלום וברכה
בפוסקים נחלקו אם על שביעה בלבד ללא "אכילה" ניתן לברך ברכת המזון.
מקורות:
ראה מגן אברהם ריש סי' ר"י שהביא מדברי העולת תמיד שנראה ממנו שבמקרה הזה אכן יש חיוב ברכת המזון דאורייתא, וחלק על דבריו, ובפרי מגדים שם כתב לבאר כנגד דברי המגן אברהם, שכיון שמתקיים שיעור שביעה אף שאין שיעור אכילה יש חיוב ברכת המזון דאורייתא, אולם בשער הציון שם תמה על דבריו, דמהיכי תיתי שיספיק קיום של "ושבעת" בלא קיום של "ואכלת". דוגמא נוספת אגב יש לשאלה זו, בנדונו הידוע של רבי עקיבא איגר בקטן שהגדיל בתוך שיעור עיכול, כלומר הוא אכל לפני שנעשה בר מצוה והגיע ליל י"ג שנה קודם שעבר שיעור עיכול האם מתחייב עכשיו ברכת המזון דאורייתא מחמת שהוא שבע מאכילתו. ולכאורה גם כאן יש אמנם שביעה אבל בלא אכילה.
בשו"ת הר צבי דן בכעין זה, לענין מי שאכל כזית ולא שבע ובירך ברכת המזון דרבנן, ואז אכל חצי כזית ושבע, האם מתחייב ברכת המזון דאורייתא, וכעין זה נסתפק החזון איש או"ח סי' כח לענין אדם שאכל ולא שתה ובירך ברכת המזון, לשיטת היראים שסבר ושבעת הכוונה שתייה, האם עכשיו שישתה הוא מתחייב ברכת המזון דאורייתא, אף שלא אכל שוב.
אמנם במשנה למלך חמץ ומצה פ"א הל' ז כתב חידוש גדול, ש"אכילה" היא אפילו בכל שהוא, אלא שלענין חיוב עונשים נתנה התורה שיעור כזית הלכה למשה מסיני [אני מדלג את ראיותיו הרבות ליסוד זה]. לפי דבריו, שהמחלוקת בין המגן אברהם לפרי מגדים היא כך: המגן אברהם הבין, שכשם שלענין עונשין נתנה התורה שיעור כזית, כך גם לענין חיוב ברכות, גדר האכילה הוא בכזית ובפחות מכך אין "ואכלת". אולם הפרי מגדים הבין ששיעור אכילה הוא בכל שהוא כפי שכתב המשנה למלך, אלא שכשם שמדאורייתא יש חיוב ברכה רק על הנאה של שביעה, כך מדרבנן החיוב הוא רק באכילה של כזית, נמצא שאם ההנאה היא הרבה יותר מכך, שביעה גמורה, גם בלא כזית בכדי אכילת פרס הוא כך. רק כזית ביותר מאכילת פרס שאין כל כך הנאת מעיו אינה אכילה חשובה ופטורה, ולדעת העולת תמיד אף היא חייבת.
