שאלה:
בס"ד
שלום רב
בהלכה לגבי הכנסת דברים בלתי מבושלים ל'כלי שני' נכתב ב'ארחות שבת' (פרק א')
• (סעיף מ') שלשיטת החזו"א "אין לחוש להחמיר אלא בפת… או בביצה… [ומסתבר דהוא הדין בעלי תה וכיוצ"ב], אבל שאר מאכלים אין צריך לחוש בם משום קלי הבישול"
• ומאוחר יותר לאחר הקדמה על ענין 'יד נכוית בו' שבה נכתב בין השאר: "אף שנתבאר לעיל שכלי שני אינו מבשל, מ"מ כתב בספר חיי אדם שאם הדבר המונח בכלי זה הוא רותח עד כדי כך שהיד נכוית בו הרי זה מבשל מהתורה. … והנה בכל גדולי הראשונים והפוסקים האחרונים לא מצינו חומרא זו, לא בהלכות שבת ולא בדיני איסור והיתר, ולכאורה מרהיטת הדברים נראה שאינם סוברים דין זה כלל. …" (עמוד לו')
• (סעיף נז') נכתב שלשיטת החזו"א: "…וכתב החזו"א דמכיון שקשה לשער את ההבדל בין חום שיד סולדת בו ליד נכוית בו, לכן אין ליתן בכל כלי שני דברים בלתי מבושלים."
ומאחר ואין דרך ליישב את סעיף מ' עם סעיף נז', נראה שיתכן שפספסנו משהו מהותי בהבנת הלשון של ה'ארחות שבת'. כי את סעיף נז' הם כותבים בלשון: "חומרא נוספת שהוזכרה בפוסקים… ולפי חומרא זו…" [ואז מביאים את ההלכה הנ"ל שבסעיף נז'.] אז האם מה שצריך להבין הוא שכשה'ארחות שבת' כותבים הלכה בלשון הזאת הכוונה שלהם היא כמו כוונת ה'ילקוט יוסף' כשהוא כותב "והמחמיר תבוא עליו הברכה"? כלומר שזאת חומרה שאינה ההלכה למעשה לשיטת החזו"א אלא בחירה של מי שרוצה להחמיר לפי זה?
תשובה:
הכוונה היא לא רק שהמחמיר תבוא עליו ברכה, אלא בתחילה הם כותבים את עיקר הדין, ובזה יש חילוק בין יד נכוית ליד סולדת, ואחר כך מציינים בסעי' נז שפרקטית קשה להקל כיון שאנחנו לא ממש יודעים מה זה יד נכוית… נפקא מינה, שאף שמחמירים שיד סולדת זה כבר ב45 מעלות, בחום כזה נמוך זה ודאי לא יד נכוית וכל הלכה מ תקפה.
