שאלה:
חבירי רוצה לתת לי ספר עתיק במתנה אני מזהה בו חתימת גדול מפורסם בישראל זצ"ל שמעלה את ערך הספר במאות אחוזים, האם אני חייב לדווח לו מדין השבת אבידה?
ומה הדין אם אקנה ספר בחנות יד שניה ואמצא כנ"ל האם המקח בטל צריך? יהיה צריך להודיע להם?
תשובה:
שלום וברכה,
הנתיה"מ בסי' רל"ב סק"ח כ' שכסף הכרוך במטלית והמוכר לא ידע מכך הרי זה של המוכר כיון שהוא דבר שהיה המוכר יכול למוצאו ודווקא בכסף המצופה בבדיל שאין הוא הווה להימצא בכה"ג קנה הלוקח אמנם הפת"ת שם סק"ח הביא דברי עבודת הגרשוני סי' צ"ד שדייק מדברי הלבוש סי' רל"ג שאפי' אם מכר לו ברזל בחזקת בדיל ונמצא שהוא עצמו כסף ג"כ לא שייך למוכר מכיוון שלא ידע ולא התכוון לקנותו וכן דייק מהסמ"ע ששתק ולא השיג ע"ד ש"מ דשתיקה כהודאה וכ"פ הגרעק"א שם כדברי הלבוש וע"ע בקובץ העמק (ירושלים) כ"ז, עמו' ע"א במאמר אונאה במקח וממכר להגאון ר' יעקב חיים סופר בעל "כף החיים" נמצא א"כ בנידון דידן אם הלוקח ראה את החתימה לאחר שקנה את הספר הוא שייך לו ואין צריך להוסיף את ההפרש
שו"ר בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' רי"א שהביא דברי הני רבוותא ומסיק וז"ל ושוב נתישבתי דנ"ד אינו דומה להנ"ל דהתם ודאי בכל אופן גם באופן של הלבוש בדיל וכסף ב' מינים הם ואם נתכון לקנות בדיל לא נתכוון לקנות כסף, אבל ספר עתיק בלי חתימה הנ"ל ועם החתימה דבר אחד הוא ונתכוון לקנות הספר שיש בו חתימה עתיק יומין, וע"י שקנה הספר קנה גם החתימה שבספר, ע"כ לבי נוטה יותר שהצדק בזה עם המוכר ויכול לתבוע זכותו על עילוי הספר ע"י החתימה עכ"ל
ואע"פ שאין משיבין את הארי' החי אמרתי אפשר שאעלה את רחשי ליבי לפני מאן מלכי רבנן על אשר שיש לדון בדברי הרב שבט הלוי ע"פ דברי הרב עבודת הגרשוני שהסתפק האם יש לחלק בין אם הוא מצופה בדיל לבין אם יש ספק בגוף החפץ שכ' וז"ל ואפי' לפי תירוצו של המרדכי וסייעתו יש לומר אף על פי שהלוקח קנה אותו במר שהוא בדיל יש סברא לומר שלא הפליג מדעתו שאם יהיה כסף לא יקנה אותו וביותר אם לא אמר המוכר בפי' שבדיל מוכר לו וק"ל משא"כ כשהוא באמת בדיל מבחוץ ודאי מעולם לא עלה על לבו אם יהיה כסף או זהב בפנים שיקנ' אותו וק"ל ממילא אין הנדון דומה לראיה עכד"ק דמשמע מדבריו דהלוקח היה בדעתו צד שאפשר שיהיה של כסף ואפי"ה חפץ הוא לקנותו משא"כ כשהוא מצופה בבדיל לא היה בדעתו כלל צד שהוא של כסף וע"כ לא היה שם כוונה לקנותו ולפ"ז מה סבר במסקנת דבריו דאפי"ה אמרי' שלא קנה על כרחך נראה דס"ל דאע"פ שהיה בדעתו שמא של כסף הוא מ"מ כיון שלא ידע שוויות החפץ בוודאות א"כ אמרי' שלא קנאו אע"פ שהיה בלבו שמא של כסף הוא וא"כ ה"ה בנידון דידן אע"פ שידע שסידור הוא מ"מ כיון שלא ידע שוויות החפץ ע"כ לא קנה דכיון דבעי' שידע שוויות החפץ מה לי אם מסופק הוא בסוג הדבר לבין שוויות הדבר אא"כ נימא דשאני התם דכיון שלא ידע בבירור שהוא של כסף אלא של מין אחר ע"כ לא מיקרי דהיה בדעתו לקנות משא"כ היכא שיודע בבירור מין החפץ וע"ע שו"ת שואל ומשיב מהדורה רביעאה חלק ג סוף סימן פט ודבריו שם תלויים בדברי הנתיבות הנ"ל ועדיין אין בידי להכריע
ולפ"ז יש לדון ג"כ בתווית זכיה המונחת במוצר שזה ודאי שאם ידע מהמבצע שעושים באותו המוצר ואעפ"כ מכרו בכה"ג ודאי ששייך לקונה אלא שבאופן שלא ידע כלל שיש מבצע שכזה באותו המוצר לדברי הרב שבט הלוי לכאורה הוא חלק מהמוצר והוא שייך לקונה הראשון
אלא שאכתי יש לדון באם ראה את החתימה קודם הקנייה האם מוטל עליו לידע את המוכר או לאו ולדברי הרב שבט הלוי נמי איכא לספוקי בכה"ג שהוא ב' מינים ורואה שהמוכר לא יודע את השווי ובנתיה"מ סי' רצ"א סק"י כ' על מה שהסתפק הקצוה"ח שם בגזל מטבע ולא ידע כמה הוא שווה כמה צריך לשלם וכ' הנתיה"מ בסו"ד שם שכל זמן שהוא ברשותו אסור לו לגוזלו וא"כ י"ל דה"ה הכא כל זמן שהוא ברשות המוכר שלו הוא וצריך לומר לו ששווה הוא יותר ממה שאמר ואפשר דשאני הכא שע"י שקונה גורם שמוציאו מדעת ובהסכמת המוכר ודווקא בגזל שהוציא שלא ברשות בזה אמרי' שאסור אלא דאפשר דאסור לגרום לזה והוי כגרמא ואפשר דהוי רק מניעת ריווח והאם בכה"ג חייב בגרמא ואולי הוי כגרמי ויש לעיין בזה ומ"מ אפשר דאיכא בזה למען תלך בדרך טובים וכן קרא דועשית הישר והטוב וכיו"ב דצריך לעשות לפמשוה"ד
בהצלחה.
