שאלה:
שלום, שאלתי שאלה באתר זה.
הינני בחורה מבית חילוני מתחזקת, הבעיה היא שהורי לא כל כך מקבלים את זה, והדבר מקשה עליי מכיוון שכל פעם שאני מנסה לשמור מצוות הם לא מקבלים את זה יפה.
בשבתות אני נוסעת לסבא וסבתא שלי, ואבא שלי לא מסכים שלא אבוא, במידה ואסרב ואגיד את הסיבה לכך (שמירת שבת) יתחילו צעקות ואני מאד רוצה להמנע מהאווירה.
הייתי רוצה שתתנו לי עצות כיצד לשמור מצוות ולא לריב עם ההורים.
תודה רבה, מאיה.
תשובה:
שלום וברכה
ראשית, תרשי לי להתפעל מתעצומות הנפש שלך! מעשייך מזכירים לי את אברהם אבינו שבהיותו נער צעיר עמד כנגד הוריו וכל בני משפחתו, עד שהיה נקרא אברהם העברי, שכל העולם כולו בעבר אחד והוא בעבר השני, וכך זכה להיות שיא תכלית העולם, ולהקים את עם ישראל כולו ולהיות אב אף לשאר עמי העולם… ישלם ה' שכרך, ותדעי שחז"ל מבטיחים לנו "לפום צערא אגרא", לפי גודל הצער והקושי בקיום המצוות כך יגדל השכר!
ראי, הבעיה שאת מתארת משותפת להרבה מאוד נערים ונערות שחוזרים בתשובה. ההורים אוהבים את הילדים, וחוששים מהבלתי נודע, חוששים שהיהדות היא משהו חשוך כזה ומפחיד, משהו שינתק אותם מהילדים, משהו שבעצם מערער על כל דרכם של ההורים בחיים, וזה טבעי. יחד עם זאת, כל תכלית הבריאה היא לשמור את מצוות ה' ולהכיר אותו ולדבוק בו, וחלילה לנו לוותר בענין זה! מה שצריך הוא שני דברים:
א. הרבה פתיחות! אני חושב שלהתחמק שלא יבינו שהסיבה שאת לא מגיעה זה בגלל שמירת המצוות, בסופו של דבר אינה נכונה ויעילה. היא אולי נוחה לאותו הרגע אבל מנציחה את הבעיה ומגלגלת אותה הלאה. יש לדבר בפתיחות ובנינוחות על הנושא עם ההורים, באמצע השבוע ולא בזמן הקונפליקט, לומר להם שאת בוחנת דרך חדשה בחיים, הדרך הזו נותנת לך הרבה סיפוק שמחה ואהבה, הדרך הזו גורמת לך רק ליותר חיבור וקשר איתם ועם הכל, כיון שהיא נותנת לך עומק ותוכן פנימי, ואת מבקשת מהם להתאזר בסבלנות ולתת לך את החופשיות לבחון דברים ולהפנים אותם. תחמיאי להם על הפתיחות שלהם, על החינוך שתמיד נתנו לך להעמיק ולחשוב ולשאוף, הכל בסופו של דבר מהם ואגב זה גם נכון! ותאמרי להם שאת נשארת אותה בת אוהבת ונאמנה ואין לכך כל קשר, ולהיפך, זה רק מחבר אותך יותר.
ב. הרבה נחישות. כאשר את מראה רפיסות והיסוס זה גורם למאבק וגם לחוסר הבנה. משום שאם את מתפשרת על עקרונותיך את בעצם אומרת שזה ניתן לפשרות! צריך לומר במילים פשוטות, ההחלטה שלא לנסוע בשבת אינה החלטה שלי, כך ציוה בורא העולם ואני מאמינה בו כפי שהאמינו בו עם ישראל במשך 3500 שנה, זה עקרון שלא בסמכותי ובידי להתפשר עליו, הוא נתון! יש לומר זאת במילים מכבדות ויפות, הנושא כאן אינו המילים, אלא קודם כל אכן להרגיש כך, וממילא לשדר כך. אנשים מכבדים עקרונות, וגם משלימים איתם.
אמת שבתחילה קשה, אבל כשהם יראו שאת אותה בת אוהבת ומכבדת לאט לאט הפחד שלהם יפחת, הם יתרגלו ובסופו של דבר יהנו.
מאוד חשוב שיהיה לך קשר עם חברה שומרת מצוות, ליצור קשר עם מדרשה, שיעורי תורה, תפני לסניף לב לאחים באיזור מגורייך שיסייעו לך בענין זה.
בהצלחה רבה!
