לתרומות לחץ כאן

האישה אינה מסוגלת לקיים חיי אישות עם בעלה

שאלה:

לכבוד הרבנים החשובים, שאלה לגבי אשה בתחילת שנות השישים שלה נשואה לבעלה בנישואין שניים (אצלו נישואים שלישיים) כ 25 שנה ומתקשה לקיים חיי אישות עם בעלה.
מאז תחילת הנישואין (שניהם היו בסוף שנות השלושים שלהם) בעלה סבל מחוסר זקפה מספקת ולא הצליחו לחיות אף פעם חיי אישות נורמליים. בהתחלה חשבה שזה יעבור ויסתדר אך זה לא קרה. להיפך. אף הלך והחמיר. זמן לא רב אחרי הנישואין התחילו להתפתח ביניהם בעיות קשות של שלום ביניהם ונמשכו לאורך כל השנים. הבעל שיש לו אורח חיים מאד עמוס נמצא רוב הזמן במתח ובעצבנות. בנוסף לכך ממשפחתו של הבעל גם ההורים וגם האחים והאחיות נהגו להתערב בצורה לא הולמת בחייהם הפרטיים. ציערו אותה והציקו לה בכל צורה אפשרית וכל זאת גרם למתיחויות בלתי פוסקות בינה לבינם וכמובן גם בינה לבין בעלה שלטענתה תמיד היה בצד של המשפחה שלו למרות שלה אמר שהוא מסכים איתה. בשלב זה הם מנסים לחיות ביחד בשלום למרות כל הבעיות, אבל האשה מתקשה מאד להתמסר לבעלה בענייני אישות. היא סובלת מטראומה כללית כתוצאה מכל ההתרחשויות הקשות שעברה. לפני כ 15 שנים נכנסה לדיכאון קשה. היא נאלצה להתחיל טיפול פסיכיאטרי ונעזרת בתרופות מאז ועד היום. בעלה מאד לוחץ כל הזמן על קיום חיי אישות למרות שהדבר מאד קשה לה גם פיסית וגם נפשית. כדי להימנע מעימותים היא מנסה במשך תקופה ארוכה ללכת לישון אחרי שהבעל כבר הלך לישון, דבר שדירדר עוד יותר את מצבה הנפשי התפקודי והבריאותי. בעלה כל הזמן כועס ומתלונן ולוחץ והיא לא יודעת מה עליה לעשות. האם מותר לה לנסות להימנע מקשרי אישות? לאחרונה עלה בדעתה רעיון לקבוע יום בשבוע שבו יחליטו על קיום חיי אישות כדי שלא תצטרך כל לילה להיות במתח. הבעל הסכים אך היא התקשתה מאד לעמוד בזה וביום שקבעו היתה נכנסת למתח גדול. כשהוא לא בסביבה היא רגועה וכשהוא בסביבה היא נכנסת למתח ובעיקר לפני השינה שהיא יודעת שהוא יתחיל להתלונן בלי סוף ללחוץ ולהיכנס להתקפת זעם.
היא בקשה ממנו פעמים רבות לטפל בבעיות הפיסיות והנפשיות שלו אך הוא סירב. אחרי כל השנים האלה היא מרגישה שאיננה יכולה יותר לסבול את הצער הזה וממשיכה לנסות להימנע מקרבה פיסית ביניהם.
הוא מפרנס ודואג ככל יכולתו לצרכי המשפחה, אך האישיות שלו גורמת ללחץ לכל בני הבית וגם הילדים סבלו ממתחים קשים, ואף כמעט כולם פתחו בעצמם בעיות נפשיות רציניות. כרגע כל הילדים כבר לא נמצאים בבית.
מה עושים במצב כזה?
האם בגלל הסבל הפיסי והנפשי שהיא עוברת מותר לה לנסות להימנע מקיום יחסי אישות? מבחינתה, אם לא ילחץ בנקודה הזו היא יכולה להמשיך ביחד.
במשך כל השנים מאז שהתחתנו היא חשבה על גירושין באופן רציני ביותר אך הוא מסרב לכך בכל תוקף. הם גרים בחו"ל הרחק ממשפחתה ואין לה שום תמיכה מהסביבה.
במשך השנים עוד היתה לה סבלנות להתמודד עם המצב, אך ככל שהשנים עוברות ובגלל הבעיות שהם עוברים גם עם הילדים היא אבדה את הסבלנות שלה. למען שלימות המשפחה כבר השלימה לאחרונה עם המצב ומוכנה לחיות ככה איך שיהיה, אך הבעיה הזו של התובענות שלו בענייני האישות מקשה עליה ביותר ומערערת את מצבה הנפשי. יש לה קושי בתפקוד היום יומי והיא שרויה במצב של דיכאון למרות הטיפול התרופתי. היא ניסתה במשך השנים ללכת בעצמה ליעוץ ולטיפול נפשי וגם הלכו הרבה לטיפול זוגי גם אצל רבנים וגם אצל פסיכולוגים. אך הבעיות לא נפתרו. הוא עצמו לא מוכן ללכת בעצמו לטיפול בבעיות שלו.
היא שואלת מה עליה לעשות במצב כזה ומה המחוייבות שלה כלפיו בענייני אישות.
היא טוענת שאם ידרוש גט היא תהיה מעוניינת. אך הוא איננו מעוניין בשום אופן למרות התסכול שלו בעניין האישות. הוא מאד קשור אליה, אוהב ומעריך את כל מה שהיא עושה בשבילו בשביל הבית ובשביל הילדים.

תשובה:

שלום רב,

הפתרון הרצוי הוא ודאי טיפול פסיכולוגי משותף, אבל אני מבין שזה כבר לא אפשרי. אין שיתוף פעולה.

לעצם השאלה, כל עוד הם נשואים האישה משועבדת לבעלה לחיי אישות באופן נורמלי. כלומר, הבעל אינו יכול לדרוש מעבר לנורמה. אבל בסיטואציה שהיא נמצאת בו שהיא נקלעה למצב שאינה יכולה נפשית לחיות איתו חיי אישות, יתכן שזה מחמתו או גם בגלל הדיכאון שהיא אולי עדיין שרויה בו היא אינה חייבת לחיות איתו חיי אישות, אולם ודאי שבנסיבות הללו, בעלה יכול לגרש אותה ויתכן שגם ללא כתובה. וגם מזונות לא ברור אם הוא חייב לזון אותה כל עוד שהיא מורדת בו למרות הנסיבות הללו.

מקורות:

בעצם טענתה שאינה מסוגלת לקיים איתו חיי אישות היא טענת "מאיס עלי". שיטת הרמב"ם שבטענת מאיס עלי בית דין יכול לכוף את הבעל לגרשה משום "שאינן כשבויות חרב לחיות עם בעליהן". ואמת הוא שאין אנו פוסקים כשיטת הרמב"ם שניתן לכוף בטענת מאיס עלי, כמבואר בהרחבה באבה"ע סי' עז. מ"מ גם אי אפשר לכוף את האישה להיבעל למי שאינה חפצה בו בטענה זו. ראה בשו"ת רשב"ש סי' צג שהביא את מחלוקת הראשונים בטענת מאיס עלי, וסיכם את דעתו של אביו התשב"ץ שאי אפשר לכופו לגרשה ומ"מ גם אי אפשר לכוף את האישה לחזור אליו. וראה עוד בפרישה בסי' עז שהביא את שיטת הרמב"ם שאין אנו יכולים לכוף את האישה להיבעל לשנואי לה, והביא את הראשונים שדחו את דבריו, א"כ לא נכוף את האישה ולא נכוף את הבעל. כלומר, מבואר בדבריו שהבין שגם בדעת החולקים על הרמב"ם, שאי אפשר לכופו לגרשה, מ"מ גם לא ניתן לאכוף את האישה להיבעל למי ששנואי לה בטענת מאיס עלי באמתלא.  וכך הוא גם בכנסת הגדולה שם אות ז'. אולם יש לדעת בסיטואציה הזו שהאישה מסרבת הבעל יכול למנוע ממנה מזונות. כלומר, אינו חייב לזון אותה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל