שאלה:
שלום רב,
אני זוכר שהיום הייתה לי מחשבה רעה בקשר לטלפון שלי. לקחתי אותו והייתה לי מחשבה רעה שהייתה "אל" או "אלי" אני לא זוכר אם ביטאתי את זה במפורש בשפתיים או שלא ביטאתי את זה במפורש בשפתיים. אם זה רלוונטי, בכל מקרה לא כיוונתי לעבוד אותו בעתיד באחת מ4 הדרכים של ע"ז. אם אמרתי אז אמרתי בלחישה או בקול חלש מאוד כך שודאי שאין עדים לכך שאמרתי אם אמרתי. קראתי במקורות וכתוב :"כיון שאמר לו אלי אתה חייב" הכיון הזה הוא מלשון כוונה (אם כן, כוונה במה? לעבוד אותו מעכשיו בדרך של לדוג' השתחוות) או שה"כיון" הזה הוא מלשון כיוון כלאמר בגלל? (המקור לא היה מנוקד), כמו כן לא הבנתי האם הדבר תלוי במעשה בעל אופי פולחני או שרק הדיבור הוא זה שקובע (כתוב שם "הגביה" ופירשו שהוא זקף לבנה להשתחוות לה אך ממה שהבנתי יש דעות לשני הצדדים) אני הייתי עומד באותה שעה והטלפון היה בגובה המותן שלי כך שזה לא היה קרוב בכלל להשתחוות או מעשה פולחן. האם עברתי על האיסור שהרמב"ם מונה שלא לקבל לאלוה?
תודה רבה ואשמח לדעת מה השיקולים
תשובה:
ההלכה שהזכרת אמורה לגבי מחשבה רצונית ומושכלת של אדם שאכן בוחר להגדיר את הטלפון שלו כאל, אצלך זו היתה ממש מחשבה לא רצונית והיא חסרת משמעות, ואם תרשה לי לנחש יש לך איזה שהוא קושי בתחום הזה של מחשבות לא רצוניות. הדרך היא להתעלם מזה לגמרי וכמובן אם ניתן לטפל בדרך מקצועית זה מצויין. על כל פנים היהדות לא מתחשבת כלל במחשבות שכאלו וזה כלום.
בעז"ה תתגבר על הכל בקלות ובשמחה!
יתכן והשואל סובל מocd דבר הידוע שמעורר מחשבות כפיתיות כאלה ואחרות גם בצורה כמו שתיאר, כדי ללחן לפסיכולג ירא שמיים לטפל בבעיה…
ברור לגמרי, כבר התכתבנו איתו רבות מאז והכל כבר דובר.
השאר תגובה