גדרי איסור הוצאת זרע לבטלה

רבני בית ההוראה
י"ד אייר ה'תשע"ח

שאלה:

שלום לכבוד הרב , חברי הפנה אותי למאמר העוסק בשז”ל שמתפלפל פילפולים להגיד שזרע לבטלה שאתה לא מתכוון לבטל פרו ורבו מותר . מיד קפצתי וצעקתי שזה לא נכון אבל לאחר עיון במקורות שהביא הצליח בעל המאמר לבלבל מעט , אשמח שתוכלו להשיב על מקורות אלה כדי שאוכל להסביר לחברי .

תוספות רי”ד יבמות י”ב ב’ שפירש כדברי העזר מקודש ששלא כדרכה הוא כמו הוצאה ביד וזה לשונו: “ואי קשיא היאך התירו חכמים להוציא זרעו לעשות כמעשה ער ואונן. תשובה איזה הוא מעשה ער אונן שאסרה תורה כל שכוונתו כדי שלא תתעבר כדי שלא יכחיש יופייה ואינו רוצה לקיים פריה ורביה ממנה, אבל אם כוונתו שלא תבא לידי סכנה מותר, וכן נמי אם מתכוון לתאוות יצרו ואינו מתכוון שלא תתעבר מותר כדאמרינן בפרק קמא דכתובות ההוא דאתא לקמיה רבי אמר ליה הפכתי לו שלחן והפכו והתירו, והא ער ואונן שלא כדרכם שימשו כדאמרינן לקמן במסכתין, אלא ודאי הם שהייתה כוונתם שלא תתעבר היו עוברים אבל מי שכוונתו להשלים תאוות יצרו אינו עובר. וכו’ וחכמים סברי אע”פ שכוונתו שלא תתעבר היא משום סכנה אפילו הכי דומה למעשה ער ואונן” עד כאן לשונו.

אם ביאה שלא כדרכה דינו כהוצאת זרע ביד, בפשטות טעם המתירים באקראי הוא כהסבר התוספות רי”ד שהאיסור הוא רק אם עושה מתוך כוונה שאשתו לא תתעבר, שאם לא כן מה החילוק בין אקראי לדרך קבע, וממילא כל כוונה אחרת, גם לתאוות יצרו, מותר.

עיין בעזר מקודש בסימן ע”ו שכתב: “ולזה לכולי עלמא לא שייך גדר ניאוף בזה רק במה שמתנגד להעונה, וזולת זה אי אפשר שיכונה בזה כלל בחינת ניאוף”.

וכן כתב שם שבחינת זרות בזה שייך רק משום שכל זרעו שייך לאשתו מדין חיוב עונה, על ידי זה כל חוץ ממנה הוא גדר זרות. וכן כתב שם גם לגבי גדר השחתה שנקרא השחתה רק משום שעל ידי זה נגרע עונה ופריה ורביה ולא זולת זה כלל.

ית שמואל אבן העזר סימן כ”ה סעיף קטן ב’ שכתב: “ואם נמצא דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו נראה לכאורה דמותר לאיש להוציא הזרע כדי לברר אם הדם ממנו הוא דהא אין איסור לשמש ולהוציא זרע.

גם יש להביא ראיה מש”ס פרק הערל דאיתא שם אם ניקב הגיד בדקינן אם נתרפא ומניחים ביה פוקרא כדי שיוציא זרע, ויש לדחות וצריך עיון”.

עזר מקודש בסימן כ”ה על דברי הבית שמואל האלה. ופשוט לו שם כמו שכתב בסימן ע”ו שכל האיסור מעיקר הדין אינו אלא רק במקום שמונע עונה ופריה ורבייה. ולדעת העזר מקודש יש חומרא יתירה שלא רק משום ביטול פריה ורבייה נאסר להוציא זרע, אלא הוא מחדש שחיוב עונה עיקרו הוא שכבת זרע של הבעל, וכל זרע שמוציא שייך לאשה, ואע”פ שחייב בעונה רק לעיתים מזומנות זהו כדי שלא יותש כוחו, אבל אם כבר ממילא הוציא זה שייך לאשתו מדין עונה, וגם על ביטול שיעבוד זה של עונה יש איסור בהוצאת הזרע ולא רק משום ביטול פרייה ורבייה. ונפקא מינה באשה שאינה ראוייה להוליד שייאסר להוציא זרע משום חיוב העונה שלו כלפיה.

משמע מכל הנידון שלדעת העזר מקודש איסור שזל הוא מדרבנן רק כאשר מכוון לבטל פרו ורבו , אבל שכלא מכוון כלל ורק מבטל בזה יצרו אפילו דרבנן אין בזה .
וככה משמע מהתוספות ריד שהבאתי .

תשובה:

שלום רב,

הגדרת איסור הוצאת זרע לבטלה, הוא בדיוק למלא תאוותו. כלומר, גדר האיסור הוא שאסור להוציא כדי לספק את יצריו אלא אם כן הוא עם אשתו כפי שנבאר. ולכן כאשר הוא עושה זאת לצורך הפריה חוץ גופית, אינו בגדרי האיסור משום שאין זה לבטלה אלא למטרה מסויימת – ללדת ילדים. או כפי הדוגמה שהבאת לגבי דם שנמצא והוא רוצה להוציא כדי לברר אם זה ממנו, אין זה בגדרי האיסור משום שיש כאן מטרה ברורה. וכך גם רואים בסוגיה ביבמות סה כאשר הוא רוצה לברר אם הוא מותר בקהל או לא (שמא הוא פצוע דכא) עיי”ש (וגם שם ישנם כמה דרגות כדי שלא יוציא ממש בידו שלדעת האגרות משה יש כאן איסור אחר לחלוטין – לא תנאף ומקורו הוא מהסוגיה בנדה יב. ואיסור זה לעולם לא יהיה קשור כלל לאיסור הוצאתת זרע לבטלה, אלא כל שעושה זאת בידו לדעת האגרות משה זה איסור גמור (ראה שו”ת אבה”ע ח”א סי’ סח וסי ע’ ועוד).

כלומר, כאשר יש מטרה מסויימת ולא סתם לספק את יצריו זה לא בגדרי האיסור.

עתה ראה בשו”ת אגרות משה אבה”ע ח”א סי’ סג שביאר בהרחבה את שיטת ר”י המובא בתוס’ ביבמות שם (היכן שהבאת את דברי התוס’ רי”ד). שכתב שבאקראי מותר. והבית יוסף תמה עליו כיצד יתכן שמותר באקראי? וכי שמענו אי פעם שמותר לחלל שבת באקראי? או איסור אחר באקראי? אלא ודאי שכוונת ר”י שבאקראי אין זה בגדרי האיסור. וכך הוא מבאר שאם הוא חפץ לקיים עונה באקראי שלא כדרכה מותר משום שהמטרה היא קיום עונה באופן אחר, ראה שם כיצד הוא מבאר זאת. אבל כאשר אדם עומד עם עצמו ולא עם אשתו לעולם אסור בתחלית האיסור. ועכשיו תקרא שוב את דברי התוס’ רי”ד ותראה שהם מתאימים לביאור האגרות משה איך שביאר את שיטת ר”י. ולא כדברי הסלפן בעל המאמר שמחפש תירוצים כיצד יוכל למלא את תאוותו.

 

2 תגובות

  • מאת י א:

    עדיין ,יבא האומר כי למלא תאוותו יש בזה גדרים שונים ממש כמו בשאר עניינם.
    היינו יהא אחד מסיבה כזו או אחרת לדוגמה מנוע מלשמש עם אשתו ויש מציאות כזו במיוחד היום
    לא נדיר. יצא לי להכיר מקרוב מקרים שגם ככה קשה לפתור והלחץ גבל בפיקוח נפש או נפילה לאיסורים מהתורה.
    פרישות ארוכה למי שאינו במקום מבחינת הקדושה (שהיא גם בערך דורות קודמים גבוהה כפי העולה מחז”ל ויחסם לתאוות
    לעומת זה שסתם משטוף זימה ,שעמום זה עניין אחר כך נראה

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אפשר לפטור אדם מעבירה מחמת אונס מה לעשות הוא אנוס ואינו יכול שלא לעבור את העבירה. (אני לא אומר שזה המקרה, אלא רק מחדד את הנקודה). ולפעמים אינו נחשב לאנוס, אבל בכל זאת שקה לו יותר מלאחרים, מן הסתם הקב”ה מתחשב בעונש לגבי הקושי כפי שכתוב ברמב”ם בהלכות תשובה. אבל דבר אחד אי אפשר לעשות: להגדיר את האיסור לפי מידת תאוותו של האיש!! או לפי הקשיים את האיש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים