ענייני תפילה ודבר שטיבולו במשקה

שאלה:

לכבוד מרנן ורבנן,
1.בימים שאין תחנון אומרים "יהי שם", אך האם רק הש"ץ אומר את זה או גם הקהל אומר עימו(כמו מנהגנו באמירת "צדקתך" בשבת שכולם אומרים ביחד)
2.ידוע שיש עניין לומר לפני ה"יהיו לרצון השני" פסוק לפי השם של האדם. אך מה עדיף יותר פסוק שמוזכר בו השם שלי ממש או פסוק אם אות ראשונה ואחרונה לפי שמי?
3.האם יש עניין שהכהנים כשמברכים יעמדו ע"ג שטיח או משהו שיחצוץ בניהם לריצפה(מלבד שיש עניין שיהיו ע"ג מדריגה)

*)בעניין דבר שטיבולו במשקה:
מה שייך "דם" הרי דם אסור מעיקרה באכילה…(ראיתי שהמשנ"ב מעמיד את זה במצב שזה פיקוח נפש, ולכאורה ק"ק שהרי א"כ מעיקרה לא גזרו רבנן במקום סכנה…)
*)האם מי שניגב את המשקה מעל גבי הפרי ביטל מצוה מדרבנן(עצם נטילת הידיים)?
*)פירש"י (ד"ה צריך נט"י) משום משקין שהידים שניות וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה.
ולא זכיתי להבין הסברא, הכיצד דבר שהוא גופה שני לטומאה יש בכוחו לעשות משהו אחר ראשון(!)?
תודה רבה על הכל!!!!!

תשובה:

שלום וברכה

1. על כל הציבור לומר פסוקים אלו, כן נראה ברב פעלים ח"ד סי' ד.
2. מקובל לומר שפסוק בו מוזכר שם האדם יותר טוב.
3. באופן עקרוני עושים את זה כדי שלא יהיה להם קר ברגלים… אולם יש בזה גם ענין הלכתי במקומות שאין דוכן מוגבה והם עומדים על ריצפת בית הכנסת, שכדי שתהיה איזו עלייה כל שהיא המזכירה את הדוכן של הכהנים בבית המקדש, עושים כזה שטיח. ראה אשל אברהם בוטשאטש סי’ קכח.
4. בנוגע לדם, ראה הכלל הזה אינו רק כאן, אלא זו הגדרה כללית של שבעה משקים, ואכן באכילה זה לא מצוי שיהיה נושא בדם דוקא.
5. אין ביטול מצוה כשמנגב, כי אין חיוב לכתחילה ליטול אלא באופן זה, ואין צורך להתחייב במצוה זו.
6. זו חומרא מיוחדת שנתנו בתרומה.