שאלה:
נשאלתי באדם שקיבל המחאה (צ'ק) מחבירו כתשלום עבור חפץ מסוים שמחירו 50 ש"ח, אולם כאשר הפקיד את הצ'ק ראה שהקונה כתב סכום כפול של 100 ש"ח. האם חייב להחזיר את היתרון? לכאורה יש לדמות זאת לדין השו"ע בחו"מ סי' רלב סעיף ב', אולם יתכן שכאן יש לומר שהכל הוי מתנה שהרי אין דרך לטעות בכתיבה [ברור לו שהקונה ידע את מחיר החפץ].
תשובה:
שלום וברכה,
אדם לא טועה בכתיבת הסכום, ולכן נראה שהתוספת הינה מתנה כמבואר בשו"ע שם. לא הבנתי מדוע אתה רוצה לומר שהכל מתנה, בשו"ע שם מבואר שחלק התוספת הינה מתנה.
בהצלחה.
תודה רבה
א. כוונתי שהכל מתנה לא משנה באיזה סכום התוספת, דלא כבמעות שאם הטעות בעישורייתא וחומשייתא וכדו', צריך להחזיר מפני שהוא טעות.
ב. האם אינו חייב לשאול את הנותן האם התכוון לתת לו מתנה או שמא טעה?
שלום,
א. לא הכל מתנה אלא התוספת מתנה. דהיינו חמישים דמי מקח, וחמישים מתנה.
ב. אינו חייב לברר כיון שמסתמא יודע ונתן. ראה בש"ך שם שהביא מחלוקת כאשר טוען הנותן שנתן בטעות, האם נאמן על כך.
בהצלחה.
ב. בריטב"א (בב"מ סד. ד"ה אבל) הקשה, אמאי בכל עניין אינו שואל את המלוה אם נתכוון לתן לו מתנה. ואיך יחזיק בממונו מספק שמא נתן לו מתנה. והניח בצ"ע.ו
הגרי"ש אלישיב כתב בהערותיו (ד"ה אי) דצריך לומר שבאמת אם המלוה חי וקיים חייב לשאלו, ובגמ’ איירי כגון שמת המלוה ורק אח"כ אשכח הלוה טופיינא, והנדון הוא אם צריך להחזיר ליורשים.
אכן לכאורה, זהו נגד כל הפוסקים שהביאו דין זה בסתם ולא רק במת, וכן משמע מרבים מהראשונים, וכן מקושית הריטב"א דפשיטא ליה שאינו צריך לברר, ואינו מקשה אלא מדוע. וצ"ע.
בברכה
נכונים דבריך. וכן מהש"ך סימן רלב שהביא מחלוקת האם נאמן לומר שטעה משמע שלשאול אותו ודאי אינו חייב, אלא שאם בא ואמר שטעה י"א שצריך להחזיר לו ממונו.
השאר תגובה