תספורת וגילוח בספירת העומר

אחד האיסורים הנהוגים בימי ספירת העומר הוא האיסור על תספורת. בשל מיתת תלמידי רבי עקיבא אנו נוהגים להיזהר מתספורת בין פסח לעצרת – מנהג שיש לו השלכה של לחץ עצום על ספרים (בשכונות דתיות) בימים שלפני הפסח, ועיסוק מעט מאד בימי ספירת העומר.

אך מתי באמת נוהג המנהג להימנע מתספורת? האם מותר להסתפר לצורך של שמחה משפחתית? האם מותר להסיר שערות השפם המפריעות לאכילה? והאם מותר להתגלח לכבוד שבת?

בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

איסור תספורת בספירה

המקורות המוקדמים למגבלות של ספירת העומר מציינים דווקא את עניין החיתון, ולא את התספורת. אולם, המנהג להימנע מתספורת כבר מופיע בטור ובשולחן ערוך (אורח חיים תצג), והבית יוסף מציין את המקור בדרשת הפסח של ר' יהושע אבן שועיב. כך מובא בספר “אבודרהם” (עמ’ 245) בשם בעל המאור.

ביחס לזמן המנהג לאסור תספורת – שמקביל לזמן שבו נהוג להימנע מחתונות – יש כמה מנהגים שונים. לפי השולחן ערוך (תצג, א-ב), יש להימנע מחיתון ומתספורת בין פסח לל"ג בעומר, שהוא הזמן שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות (זהו "פרוס עצרת", חצי הזמן של שלושים יום קודם החג). כפי שמבאר בבית יוסף, תלמידי רבי עקיבא מתו למשך שלושים יום מלאים, ולכן האיסור תקף עד למחרת ל"ג בעומר.

כן המנהג בקהילות הספרדים. אך הרמ"א מעיר שעבור קהילות אשכנז, המנהג להתיר תספורת וחיתון כבר ביום ל"ג בעומר, ואין צורך להמתין עד ליום המחר. בכך הולך הרמ"א בדרכם של פוסקי אשכנז קדומים כגון מהרי"ל, מהר"י וייל, ואחרים, שהתירו את התספורת והחיתון כבר ביום ל"ג בעומר עצמו.

הסיבה למנהג זה הוא כי "מקצת יום ככולו", וכיון שהתחיל היום, שוב אין מקום לאיסור. לפי זה, נראה שניתן להתיר תספורת דווקא ביום של ל"ג בעומר, ולא בלילה שלפניו, וכן מבואר במשנה ברורה (תצג, יא; שער הציון יב). אולם, כמה פוסקים כתבו שניתן להתיר גם בליל ל"ג בעומר, כמבואר בתוספות יו"ט (מלבושי יום טוב ב), אליה רבה (תצג, ז), במור וקציעה וכן בשערי תשובה (תצג, ה; דעה זו אף הוזכרה בשולחן ערוך הרב תצג, ו, ובחק יעקב תצג, ו).

מנהג שלישי הוזכר אף הוא על-ידי הרמ"א (סעיף ג), כלשונו: "מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חדש אייר, ואותן לא יספרו מל"ג בעומר ואילך, אף על פי שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו". שיטה זו מבוססת על דעת התוספות (שהובאה בבית יוסף), לפיה תלמידי רבי עקיבא מתו לאורך תקופת ספירת העומר, למעט ששה עשר ימים שבהם לא אומרים תחנון.

כיום, אין אנו אומרים תחנון לאורך חודש ניסן, ולכן לפי מנהג זה מתחילים לנהוג מנהגי אבלות מראש חודש אייר, למעט יום ל"ג בעומר.

איזו ספירה לנהוג?

כאשר יש מנהג ברור במקום מסוים או קהילה מסוימת להקפיד על מנהגי הספירה באחד מהמנהגים הנ"ל, אזי הדבר מחייב את כל חברי הקהילה. אולם, כיון שכיום אין סמכות מרכזית ברוב המקומות, וכן אין מנהג ברור וקבוע, יש לאדם להקפיד על מנהג אבותיו, ככל שאין סיבה לחרוג ממנו.

בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק א, סימן קנט) פסק שמותר לאדם להחליף ממנהג אחד למנהג אחר, ככל שאין מנהג קהילתי ברור. אולם, הוא מאפשר לבחור בין מנהגי אשכנז, אך לא לעבור בין מנהג אשכנז לבין מנהג ספרד.

הוא אף כותב שעיקר המנהג עבור בני אשכנז הוא להקפיד על החצי האחרון של ספירת העומר, ולכן אין ראוי לעבור ממנהג זה למנהג של הקפדה על החצי הראשון של הספירה.

תספורת לרגל שמחה

אם שאין להסתפר בתקופת העומר, כל אחד לפי מנהגו, יש כמה יוצאים מן הכלל. אחד מהם הוא תספורת לשם שמחה, ובפרט לשם שמחת ברית מילה.

כאשר חל שמחת הברית בתקופת העומר, מותר לאבי הבן, למוהל ולסנדק להסתפר לכבוד השמחה. הדבר נכון אף ביחס לשלשת השבועות, שבהם איסור תספורת חמור מזה של ספירת העומר, וקל וחומר ביחס למנהג להימנע מתספורת בעומר (עי' שו"ת חתם סופר, אורח חיים קנח).

לפי כמה פוסקים מותר אפילו ל"קווטר" (שמכניס את התינוק לתוך אולם הברית) למי שמכובד ב"עמידה לברכות" (אחיזת התינוק בעת קריאת השם) מותר להסתפר ולהתגלח (שערים המצוינים בהלכה, קונטרס אחרון קכ, ח, על-פי אליה רבה תקנא, כז ובית מאיר, אורח חיים תקנא).

יש הפוסקים שאף מותר לחתן בר מצווה להסתפר לקראת השמחה (שערים המצוינים בהלכה, שם). הלכה זו נאמרה ביחס לשלשת השבועות, והדברים קל וחומר לעניין תקופת העומר.

שפם המפריע לאכילה

מותר להסתפר בתקופת העומר בשעת הדחק. למשל, כאשר אדם לא היה יכול להסתפר קודם ספירת העומר – כגון אם היה בתוך שלושים של אבלות, באופן שהיה אסור לו להסתפר – מותר לו להסתפר בתקופת העומר. הלכה זו נפסקה לעניין שלשת השבועות (באר היטב תקנא, יח; משנה ברורה תקנא, פז), וכן תחול לעניין עומר.

יתרה מזו, ההימנעות מתספורת בימי הספירה נובעת מהלכות אבלות: אסור לאבלים להסתפר (בשלושים של אבלות), והלכות אלו חלים מכוח המנהג אף על תקופת הספירה. למקור של הלכות אבלות כמה השלכות לעניין תקופת הספירה, למשל הלכה של גילוח השפם.

הראשונים דנו אם מותר לאבל לקצץ את שפמו כדי להקל על אכילה. לדעת הרמב"ן הדבר מותר אפילו בשבעת ימי האבל, ואילו לדעת הראב"ד הדבר אסור כל שלושים יום. כלומר, לדעת הרמב"ן קיצוץ השפם לצורך אכילה אינו סותר את מנהגי האבלות, ואילו לדעת הראב”ד המעשה כן כלול בנוהג האבל (המחלוקת מובאת על-ידי הבית יוסף, יורה דעה שצ).

הרי”ץ גיאות מציע שיטה אמצעית, כאשר לדעתו קיצוץ השפם מותר בתוך השלושים, אך אסור בשבעה. כך גם נפסק בשולחן ערוך (יו”ד שצ, א). בוודאי שמותר לגלח את השפם בימי הספירה, כאשר הדבר מפריע במידת מה לאכילה.

יש לעניין בחילוק האמור בין השבעה לבין השלושים: כיון שאיסור תספורת וגילוח חל כל שלושים יום, כולל קיצוץ השפם, למה שיהיה הבדל בהקשר הזה בין תוך שלושים יום לתוך השבעה? נראה שההבדל הוא בין מעשה של התייפות ועונג, שנאסר כל שלושים יום, לבין מעשה שבא למנוע צער ואי-נוחות, שנאסר רק בשבעה ולא כל שלושים.

מכאן שאסור לקצץ את השפם כל שבעה, גם כדי להקל על האכילה, מפני שתוך שבעה גם מעשים שלצורך נוחות לעתים אסורים. מנגד, לאחר תום השבעה שוב מותר לקצץ את השפם כדי להקל על האכילה, כיון שתוך שלושים אין איסור על מעשים שכוונתם למניעת צער.

גילוח בספירה

הפוסקים לא התירו את הגילוח בספירת העומר, והשוו את הגילוח לתספורת. אולם הרב משה פיינשטיין (או"ח ד, קב) פוסק כי מעולם לא היה מנהג להימנע מגילוח כאשר המקום יביא לידי הפסד ממון. מובן מתוך דבריו שבמקום שאין חשש להפסד פרנסה, אין היתר לגילוח.

כפי שהרב פיינשטיין מבאר במקום אחר (חושן משפט א, צג), ההיתר האמור (של הפסד פרנסה) רלוונטי רק במקום שיש חשש אמתי להפסד. במקום שהימנעות מגילוח יגרום רק אי-נוחות או ביוש, אין היתר לדבר. על דרך זה נאמר על-ידי הרב שלמה זלמן אויערבך (מעדני שלמה): מותר להתגלח לצרכי פרנסה, אך לא למטרות אחרות.

יתרה-מזו, ב"קונטרס לקנות חכמה" הובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכיום אסור להתגלח אפילו לצרכי פרנסה, כיון שהימנעות מלהתגלח אינה "מוזרה". ואולם, ברור שהדבר תלוי במקום וסביבה, ובמקום שיש חשש לפרנסתו המנהג הוא להקל בגילוח לאור דברי הפוסקים האמורים.

גילוח לכבוד שבת

האם יש מקום להקל בגילוח לכבוד שבת?

הרמ"א (או"ח תקנא, ג) מתיר כיבוס (בתשעת הימים) לצרכי שבת במקום שאין לאדם מה ללבוש. על כך שואל המגן אברהם (שם) שאם כן למה נאסרה תספורת לכבוד שבת, ומיישב שיש לחלק בין תספורת, שאין אדם מסתפר מידי שבוע לכבוד שבת, לבין כיבוס שכל אדם צריך בגדים נקיים לשבת. מכאן שחכמים התירו את הכיבוס, אך לא את התספורת.

דברי המגן אברהם מובאים על-ידי כל הפוסקים (וכן במשנה ברורה, שם ס"ק לב).

מכאן, ניתן לטעון (עי' שו"ת חת"ס, יו"ד שמח) כי בזמנינו, איסור תספורת יחול על תספורת ממש, ולא על גילוח. הסיבה לכך היא שרבים רגילים להתגלח כל יום, ולכל הפחות פעם בכמה ימים, וכן לכבוד שבת. כיון שכן, יש לדמות גילוח לכיבוס, ולא לתספורת, ולהתירו לכבוד שבת.

ואולם, הפוסקים החמירו ביחס לגילוח בשלשת השבועות ובספירת העומר, אפילו לכבוד שבת (עי’ שמירת שבת כהלכתה, מב, נב). כן, באגרות משה פסק שגם מי שמתגלח לצורך הליכה למקום עבודתו בחול המועד, אין לו להתגלח ביום ששי לכבוד שבת.