שאלה:
שלום.
לפני 4 שנים בערב פסח לויתי מחבר רכב ונתתי לו את המפתח של הרכב שלי בזמן שהרכב שלו אצלי. כדי להביא קימחא דפיסחא לכל חברי הכולל שבוא גם הוא נמצא. הוא אמר לי שהדלק אזל. ואני לא מלאתי דלק ונסעתי איתו ובדרך חזור הרכב נעצר כי לא היה דלק. אז חניתי את הרכב בשולי הכביש. ואז בא משאית שהנהג בה היה רדום וירד לשולי הכביש ומעך לגמרי את הרכב של חברי. אני ניצלתי בנס. חייגתי לחבר שלי בעל הרכב שיבוא למקום התאונה. ורציתי להזמין משטרה כדי להפעיל ביטוח ולחייב אותו לשלם על הנזק. אבל נהג המשאית התחנן שלא נזמין לו משטרה כי אין לו רשיון רכב. ובנתיים בעל הרכב בא למקום וביקש ממני לא להגיש תלונה ולא להזמין קצין שיבדוק את סיבת התאונה ומי צריך לשלם. הוא אמר שהוא כבר יסתדר עם נהג המשאית . בנתיים עברו 4 שנים הנזק הוא 10000 שח ואותו נהג שנסע ללא רישיון ונרדם בנהיגה שילם רק 3000 שח ולא מוכן לשלם עוד. עכשיו בעל הרכב מבקש ממני לדאוג לשלם לו על הרכב. מה הדין?? תודה
תשובה:
שלום וברכה,
שואל חייב באונסין. ואם יש הנאה למשאיל מההשאלה, אין השואל חייב באונס אלא בגניבה ואבדה. ויש לדון האם שואל שנהנה מקבלת קמחא דפסחא האם נחשב שמקבל שכר כיון שבלא"ה היה מקבל קמחא דפסחא.
דין נוסף התחדש בפסוק שאם הבעלים – המשאיל או המפקיד עושה טובה לבעלים בשעת ההשאלה, נחשב שמירה בבעלים ופטור השואל אפילו מפשיעה, ולדעת הרמב"ם חייב בפשיעה. לכן אם ראובן השאיל חפץ לשמעון ואח"כ השאיל שמעון לראובן חפץ אחר ראובן פטור על החפץ ששאל ושמעון חייב, כיון שאצל ראובן קיים הפטור של שאלה בבעלים.
לכן אם אתה הגבאי קודם הבאתם את המפתחות של הרכב אחד לשני ואח"כ כל אחד ניגש לרכב של השני, נחשב שמירה בבעלים ופטור הגבאי מכל מה שאירע לרכב.
צד נוסף פטור השואל – הגבאי – אם אכן בעל הרכב לא דרש פרטים מהמזיק כיון שחמל עליו, והחלי שהוא יסתדר עם המזיק, נחשב למחילה על גביית הממון, ולא ניתן לחייב את הגבאי על כך.
בהצלחה ופסח כשר ושמח
נפתלי בן חיים
מקורות:
הבאתי לך מאמר מיוחד שכתבתי בעלון המשפט גליון מספר 79 על שאלתך:
החליף רכב עם חברו ועשה תאונה – בדין 'בעליו עימו'
שאלה: גבאי קהילה מעיה"ק ביתר עילית שאל מחברו רכב מסחרי גדול כדי להביא קמחא דפסחא לבני קהילתו, ובתמורה נתן לחברו את הרכב הקטן שלו עד סיום זמן ההשאלה. בדרך נסיעתו עשה הגבאי תאונה והוזק הרכב. האם חייב לשלם את הנזק.
תשובה: גבאי הקהילה שהשאיל את הרכב ותמורתו שאל את הרכב מחברו, נחשב להשאילני ואשאילך, ואם פשע ולא שמר על הרכב פטור מתשלומי שומר, מדין שמירה בבעלים. אבל כשאירע תאונה והוא היה הנהג שפגע נחשב למזיק בידיים, ואף שלדעת המשנה למלך פטור 'בעליו עמו' קיים גם כשהזיק בידיים שלא בכוונה, מדברי הפוסקים נראה שלא סוברים כן. וכיון שהזיק בידיים חייב.
מקורות ונימוקים:
שמירה בבעלים
נקדים בדין שמירה בבעלים, כתוב בפסוק (שמות כב יג- יד) "וכי ישאל איש מאת רעהו ונשבר או מת בעליו אין עימו שלם ישלם. אם בעליו עמו לא ישלם" פירוש אם שאל כלי מחברו וביקש השואל מבעל הכלי שגם הוא יעזור לו במלאכת הכלי, כיון ששאל את הכלי עם בעל הכלי נפטר השואל מכל חיובי תשלומים. הפטור של שמירה בבעלים קיים גם אם שאל את בעל הכלי למלאכה אחרת שלא קשורה לכלי השאול. כמו שאומרת הגמרא שאם בשעת שאלה ביקש השואל מהמשאיל 'השקיני מים' נחשב לשמירה בבעלים.
אשאילני ואשאילך – שמירה בבעלים
בגמרא (ב"מ פא, א) תנו רבנן שמור לי ואשמור לך, השאילני ואשאילך, שמור לי ואשאילך, השאילני ואשמור לך – כולן נעשו שומרי שכר זה לזה. ואמאי שמירה בבעלים היא? אמר רב פפא דאמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר. נחלקו הראשונים על איזה דין במשנה הקשתה הגמרא 'אמאי שמירה בבעלים'. ברש"י פירש: שמירה בבעלים היא – אשמור לי ואשמור לך קאי, ששניהם זה במלאכתו של זה, אבל השאילני כליך ואני אשאיל לך כליי, שמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך, אין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר. עכ"ל. מבואר ברש"י ששניים שהתנו שמור ואשמור לך באותה שעה נעשו שומרים זה לזה, וכיון שכ"א משועבד לחברו יש לכ"א מהם פטור של 'בעליו עימו'.
אבל אם השאילו זה לזה חפץ אין להם פטור של 'בעליו עימו'. ובטעם הדבר לחלק בין שמור לי ואשמור לך להשאילני לאשאילך ביאר רבנו יהונתן בשטמ"ק וז"ל: ארישא פריך דהיינו שמור לי ואשמור לך, ששניהם זה במלאכתו של זה, אבל השאילני ואשאילך שמשאיל כליו זה לזה אין זה נקרא שמירה בבעלים שהרי אין גוף הבעלים נשאלים זה לזה אלא חפציהם. אך עדיין דבריו צ"ב שמדוע נחשב שאין הבעלים נשאלים זה לזה, הרי כ"א שומר עבור חברו ומשועבד לו. וביתר ביאור מצינו בנתיבות (סימן שה סק"ב) וז"ל: "שמה ששומרו הוא לעצמו דהרי כל הנאה שלו". ביאור דבריו נראה, שהיות ומשתמש בכלי ונהנה ממנו, נמצא שהשמירה היא לטובתו שיהיה לו כלי להשתמש, נמצא שאינו עושה מלאכה לבעלים אלא לצורך עצמו.
אמנם בטור (חו"מ שה) הביא דעת הרמ"ה שחולק על רש"י וסובר שגם בהשאילני ואשאילך נחשב לשמירה בבעלים. ולדברי הרמ"ה קושיית הגמרא 'אמאי שמירה בבעלים היא' על כל הברייתא. ובטעם הדבר שיש שמירה בבעלים, כיון שכ"א משועבד לשמור לחברו נמצא ששואל החפץ עם בעליו.
הרמ"א (סימן שה ס"ו) הביא את ב' השיטות הנ"ל. והש"ך סק"ד כתב שדעת המחבר היא שבהשאילני ואשאילך נעשה שמירה בבעלים ופטור.
נמצא שבהשאילני ואשאילך לדעת המחבר ולדעה אחת ברמ"א פטור מדין שמירה בבעלים.
הזיק בנהיגה נחשב לאדם המזיק
נהג שהזיק עם המכונית בשעת נהיגה נידון כאדם המזיק ולא כממון המזיק, שכל כח שעצור ביד האדם והזיק בו נחשב לאדם המזיק. וכמו שמצינו בשו"ת הרא"ש (כלל קא סי ה) גבי רוכב על סוס והזיק הסוס ברה"ר תוך כדי ריצה, האם נחשב לבהמה שהזיקה ברגל, שפטור ברה"ר, או כיון שרוכב על הסוס ומנהיגו כוח האדם מעורב ונחשב לאדם המזיק. והשיב הרא"ש שכיון שתופס את הסוס ורוכב נחשב אדם המזיק ע"י הסוס ולא בהמה שהזיקה, ולכן חייב ברה"ר. עכ"ד. וק"ו בנוהג ברכב שמניע את הרכב ומכוחו הולך, ואם הזיק נחשב אדם המזיק.
פטור 'בעליו עימו' – במזיק השואל בידיים
ויש לדון בפטור של 'שמירה בבעלים', האם פטור רק על פשיעה או גם כשהזיק בידיים בלא כוונה.
כתב הרמב"ם (הלכות אישות פכ"א ה"ט) האשה ששברה כלים בעת שעושה מלאכותיה בתוך ביתה פטורה, ואין זה מן הדין אלא תקנה, שאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם אלא נמצאת נזהרת ונמנעת מרוב המלאכות ונמצאת קטטה ביניהם. ובהשגת הראב"ד: א"א לא מן השם הוא זה אלא מפני שהיא שמירה בבעלים שהוא שכור לה בכל שעה.
וקשה על הראב"ד מדוע פטר משום שמירה בבעלים, הרי באדם המזיק אין פטור של אדם המזיק. ואשה ששברה כלים נחשב לאדם המזיק. מכח קושיא זו הוכיח המשנה למלך (שם ובהלכות שותפין ה, ב) שגם על אדם המזיק יש פטור של בעליו עימו. עוד כתב המל"מ שגם מדברי ה"ה שהשיג על הראב"ד וכתב שאין הבעל שכור לה כל שעה מוכח שאילו היה הבעל שאול לה כל הזמן מודה לראב"ד שפטורה האשה גם על נזק שהזיקה בידיים. אך תמוה הדבר לומר שגם על אדם המזיק בידיים יש פטור של בעליו עימו. תירץ המל"מ שדווקא אדם המזיק שלא במתכוון יש לו את הפטור של בעליו עימו, ולא במזיק בכוונה.
נמצא שבנהג שנתקע עם הרכב ועשה תאונה, למרות שנחשב למזיק בידיים, אך כיון שעשה זאת שלא במתכוון, פטור מדין בעליו עימו.
אלא שדברי המל"מ תמוהים, כמו שתמה בהפלאה (קו"א סי פ) שהרי פטור של בעליו עימו נאמר בשומרים ולא באדם המזיק. וכן בבית מאיר (שם) כתב שדברי המל"מ דחוקים מאוד. אך כתב כיון שכתב כן המל"מ אפשר שיכול לומר קיי"ל כמותו.
דעת הפוסקים שבמזיק בידיים אין פטור 'בעליו עמו'
עוד יש להעיר שמדברי הפוסקים נראה שלא סוברים כדברי המל"מ. בכסף משנה (שכירות פ"א ה"ד) ביאר את דברי הרמב"ם שכתב ששומר שכר שיש לו את הפטור של בעליו עימו שמסר לש"ח ומיעט בשמירה חייב לשלם ולא נפטר מדין בעליו עימו. וביאר הכס"מ שהעברת הפיקדון לאדם אחר נחשב מזיק בידיים יותר מפשיעה, ועל מזיק בידיים לא נאמר הפטור של בעליו עימו. עכ"ד. וברור ששומר שמוסר לשומר לא נחשב מזיק בכוונה אלא נחשב שלא בכוונה, וע"ז כתב הכס"מ שאין פטור של בעליו עימו.
וכן בנתיבות (רצא ס"ק יד) כתב ששומר שהטמין בקרקע וטוען שאינו יודע היכן הניחו נחשב למזיק בידיים ולא פשיעה בשמירה, ולכן גם באופן שיש לו פטור של שמירה בבעלים חייב. עכ"ד. וודאי המטמין בקרקע ואינו זוכר אינו מזיק בכוונה אלא מזיק שלא בכוונה, וכתב הנתיבות שאין פטור של 'בעליו עמו' מוכח שפשוט לו שלא כמל"מ.
וכן יש להוכיח קצת מדברי הרשב"א (ב"מ נז, ב) שכתב "שהרי פשיעה בבעלים פטור ואלו מזיק בבעלים חייב" עכ"ל. משמע שכל מזיק בידיים חייב כשהוא בבעלים, דאל"כ היה לו לחלק בין מזיק בכוונה ללא בכונה.
וע"ע בשו"ת מהרש"ך ח"א סי' סד וסי עה. ובשו"ת רדב"ז ח"א סי' קכט. ובשו"ת חת"ס חו"מ סי קנו שכתבו שפטור בבעלים שייך רק בפשיעה ולא במזיק בידיים, ושם בתשובות מדובר במזיק שלא בכוונה. מוכח שאין פטור של בעליו עמו במזיק שלא בכוונה, ודלא כמל"מ. נמצא שדעת המל"מ הינה דעת יחיד, וחלקו עליו הפוסקים. וא"כ צ"ע אם יכול לומר קים לי כוותיה.
כשחייב להתעסק בצורכי בעה"ב אינו נידון כאדם המזיק
אלא שלדברי הפוסקים שמזיק בידיים אין פטור של 'בעליו עימו', קמה וגם ניצבה קושיית המל"מ על הראב"ד מדוע פטר את האשה ששברה כלים של בעלה, הרי למזיק בידיים אין את הפטור של שמירה בבעלים. באבנ"ז (חו"מ סימן יט) ובמחנ"א (בהגהותיו על הרמב"ם) ביארו דברי הראב"ד ע"פ דברי ריב"א, על מה שאמרו במשנה (ב"מ פב, ב) המעביר חבית ממקום למקום ושברה ר' יהודה אומר ש"ח ישבע ש"ש ישלם. ומפרש בגמרא שנתקל לאו פושע, ודומה לגניבה ואבידה, ש"ח פטור מתשלומים וחייב שבועה. וש"ש חייב לשלם. וקשה מדוע פטרו ש"ח שהעביר חבית, הרי כיון שנשברה החבית מתחת ידו נחשב למזיק בידיים, וגם ש"ח יתחייב. כתב בתוספות ר"פ [והובא בשטמ"ק] (ב"ק כז, א) וז"ל: "ותירץ ריב"א דכיון דהוי שומר חנם לא שייך בו דין אדם המזיק, שהרי עליו מוטל להתעסק בדבר, ולכך לא מחייב רק בפשיעה. אבל אדם דעלמא מה היה לו להתעסק בדבר כיון שאינו מוטל עליו, לכך חייב בכעין גניבה ואבידה. עכ"ל. וביאר באבנ"ז שבאופן שהמזיק התעסק לטובת הניזק והזיקו בשוגג לא נידון כאדם המזיק שחייב בשוגג.
ומיושב דברי הראב"ד באשה המתעסקת בתוך ביתה, כיון שמוטל עליה לעסוק אם נשברו כלים מתחת ידה אי"ז אדם המזיק, אלא שומר שפשע, ולכן פטורה מדין שמירה בבעלים. ואי"ז דומה לאדם אחר שלא מצווה להתעסק ונשמטו כלים מתחת ידו, שנחשב לאדם המזיק.
ובנידון דידן שהגבאי ששאל את הרכב אינו מתעסק לטובת הניזק אלא לטובת עצמו, לכן נחשב לאדם המזיק וחייב גם בשוגג.
כל שאין כוחו מעורב בשבירת הכלי אינו אדם המזיק
ישוב נוסף מצינו במחנ"א (שומרים סי לט) שתירץ שאדם המזיק נחשב דוקא שכוחו של אדם מעורב בנזק, דהיינו שזרק כלי, אבל אם הכלי נפל מידיו ואין כוחו של האדם מעורב בו אלא הנפילה שברה את הכלי, אי"ז אדם המזיק בידיים אלא פשיעה בשמירה. ולכן המעביר חבית ממקום למקום ונתקל ושברה למרות שהיתה החבית בידו כיון שאין כוחו מעורב בשבירת החבית אינו נידון כאדם המזיק. וכן אשה ששברה כלים של בעלה מדובר שנשמט ממנה כלים ונשברו, ואין כח האשה מעורב בשבירת הכלי.
