שאלה:
האם צריך לעשות מכירת חמץ למקום שאין נכנס בו כלל חמץ, וכגון רשת חנויות ספרים שבעה"ב לא אוכל שם, וגם אם הוא אוכל הוא מנקה, והמוכרים אוכלים שם אבל אינם בעלי הבית וגם הם מנקים?
ובכלל בבית, האם מוכרים את הבית כולו או אזור שבו החמץ נמצא?
תשובה:
שלום רב,
באופן עקרוני ודאי שאין צורך למכור כאשר אין שם חמץ. או לא אמור להיות שם חמץ. ספציפית לשאלה שלך, אם המוכרים מכניסים שם חמץ אז זה מקום שמכניסים בו חמץ שאף חייב בבדיקה, ולא משנה אם הוא בעל הבית או לא. ראה משנה ברורה סי' תלג ס"ק יט שמקום שהשתמשו בו אפילו פעם אחד בחמץ כבר חייב בבדיקה. בנוסף, בחנות נכנסים אנשים רבים, אמהות עם תינוקות ותמיד יכול להיות שהכניסו חמץ, לכן הטוב ביותר הוא למכור את החנויות לגוי.
לגבי הבית, התשובה היא כנ"ל, רק לשן הדוגמא, המשנה ברורה שם ציין שבית עם ילדים קטנים חייב בדיקה בכולו.
איני מדבר על בדיקת חמץ, ודאי שיש *לבדוק* כדי לא למצוא חמץ במהלך הפסח. אך האם צריך *למכור* את החמץ? הרי כל הרעיון של המכירה הוא שהחמץ יהיה מותר באכילה אחרי החג, ובחנות ספרים הרי אין חמץ, ומה שיש הוא אולי פירורים שלא נוקו?
יותר מזה, האם יש טעם שבעל הבית יפקיר את החמץ באמירת "כל חמירא" למקרה שיימצא חמץ במהלך החג, או שגם בכך אין צורך שהרי החמץ לא שלו? (רק של המוכרים/לקוחות שהשאירו שם)
זה לא נכון שמטרת המכירה היא רק כדי להתיר את החמץ לאחר הפסח, נכון שזה היה הרעיון המקורי אבל למעשה משתמשים בכך גם כדי להיות בטוחים שלא נגיע לידי חשש אולי בכל זאת מישהו דחף משהו באיזו פינה…
האם לזה לא מספיק להפקיר את החמץ באמירת כל חמירא?
מצד שני, אם עושים את המכירה זה מועיל במקום בדיקה או שצריך גם בדיקה (והפקרה) וגם מכירה?
כל חמירא זה ביטו חמץ המועיל רק מדאורייתא אבל אינו פוטר מבדיקה שהנקיון הוא חלק ממנה. כדי לפטור מבדיקה צריך לעשות מכירת י"ג, כלומר שהחמץ ימכר לגוי כבר בי"ג ניסן אחה"צ לפני זמן בדיקת חמץ, תתייעץ עם הרב המקומי.
השאר תגובה