קילוף קליפה הנאכלת לרוב בני אדם בשבת

רבני בית ההוראה
כ"ח אדר ה'תשע"ח

שאלה:

שלום כבוד הרב יש לי שאלה
1.בשבת אם יש בקלמנטינה בפלחים את החלק הלבן הזה שאני לא רוצה לאכול מותר להוריד אותו מהקלמנטינה או שיש בזה איסור בורר [כי הבנתי שיש דבר כזה שנקרא דרך לאכול אותו ככה ואני לא יודע אם הרוב אוכלים קלמנטינה עם החלק הלבן הזה או שמורידים אותו

2.והאם פתיחת קליפה של אחד הפלחים [הקליפה הדקה הלבנה] כדי להוציא מפלח את הגרעינים נחשב מלאכת בורר?

3.האם מותר בשבת לתפוס ביד חלק מאוכל שלא רוצים לאכול ולמשוך ביד השניה את מה שרוצים לאכול או שזה נחשב בורר?
[לדוגמא יש תפוז שיש לו כל מיני קליפה לבנה כזאתי שלא רוצים לאכול לאחר שחולק לפלחים,האם יהיה מותר לתפוס את החלק הלא רצוי ולמשוך את התפוז ביד השניה כלפי מעלה לכאורה כדי לקחת את מה שאני רוצה לקחת או שזה נחשב מלאכת בורר?]

4.בשבת האם מותר לשחרר כלב ברחוב כשיש עליו קולר [רצועה מסביב לצוואר] ולאחר מספק דקות לקשור אותו עם הרצועה ברחוב או שיש בזה מלאכת צד?

5.האם בשבת לנעול כלב בגינה או בחדר נחשבת כמלאכת צד?

6.במקרה שכלב שוכב על מיטה בשבת ותופס הרבה מקום יהיה מותר לדחוף אותו או למשוך אותו מהמיטה לצד כדי שיהיה מקום לישון במקרה שהוא יושן באמצע ולא מאפשר לישון?

תשובה:

שלום וברכה

  1. יש לציין, שהשאלה אמורה לגבי קילוף על מנת להניח לאחר זמן, כי אם אתה מקלף כדי לאכול מיד אין איסור, כמו שמותר להוריד את הקליפה עצמה של הקלמנטינה, אף שזה פסולת מאוכל כי כך היא דרך האכילה. ולעצם הענין, נחלקו בכך הדעות: במשנה ברורה בסי’ שכא ס”ק פד הביא מהמגן אברהם שאסר לקלף תפוחי עץ שלא בסמוך לאכילה, ובפרי מגדים תמה על דבריו, שהרי הקליפה הזו נאכלת לרוב בני האדם, ובשו”ת אגרות משה ח”ד סי’ עד דיני בורר אות סח תירץ, שכיון שאחרי שיקלף זה כבר לא נאכל, כי אנשים לא אוהבים קליפה בנפרד, זה נחשב פסולת. דבריו צ”ע מיין שיש בו קיסמין דכיון דמשתתי בהכי מותר לסנן, אף שודאי לאחר הסינון אף אחד לא יאכל את הקיסמים… אבל מכל מקום יש לנו מגן אברהם וכדאי לחוש. אבל שוב תוך כדי אכילה מותר.
  2. כנ”ל.
  3. מותר, ושוב כנ”ל בשעת האכילה בלאו הכי מותר ושלא בשעת האכילה גם העצה הזו לא תועיל [בשונה מגרעין של אפרסק וכדומה שניתן לאכול את הפרי בלי להסירו, שבזה כידוע יש מחלוקת חזון איש ומשנה ברורה בסו”ס שכא הנ”ל אם צריך לעשות כמו העצה שהזכרת].
  4. כלב שאינו בורח לבעליו אין בו איסור צידה.
  5. כנ”ל.
  6. ניתן לדחוף או לגרור שילך מעצמו אבל לא להרים ראה שו”ע שח סעי’ לט-מ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *