לתרומות לחץ כאן

שאלה הלכה לגבי אבדת רבו ואבידת עצמו

שאלה:

שאלו אותי שאלה. למה ומה הדין אם. איבדת רבו זה חומש. מאבדת עצמו. והרי ידוע לנו שצריך. להשקיע עד חמישית מהמצווה אז מה הדין ולמה

תשובה:

שלום וברכה,

אבידתו ואבידת רבו אבידתו קודמת

ובאשר לשאלה מדוע אין מבזבז עד חומש לכאורה שאלה זו קשה ג"כ על הדין אם היה בטל משכרו ואין שם בעלים ששלו קודם ואמאי הרי קיום מצווה עד חומש וכ' במשנה: הי' בטל מסלע וכו' בפני מי יתנה – שלו קודם. הובא בספר חשוקי חמד שבועות דף ד עמוד ב וז"ל הנה המנחת חינוך (מצוה קל אות ו) תמה למה אינו חייב לטרוח ולהוציא ממון, כדי לרדוף אחר הגזלן, ומאי שנא מכל מצות עשה, ובפרט שהוא לתיקון הלאו של לא תגזול, ובסמ"ע כתב שהיא לתקנת השבים, אך הש"ך השיג עליו וכתב דמדינא אינו חייב.

ובדברי יחזקאל (סימן יג אות ג) תירץ שמהשבת אבידה למדים, שאין חייבים להוציא חומש עבור מצוות שבין אדם לחבירו, דכתיב 'אפס כי לא יהיה בך אביון'. וא"כ הכא שמכשילו באיסור של בין אדם למקום, עליו לטרוח ולהוציא ממון כדי למנוע אותו מאיסור ברכה לבטלה, ושבנו יהיה פדוי.

וע"ע חשוקי חמד בבא מציעא דף סב עמוד א וז"ל גם ממו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמעתי, שאין אדם חייב ליתן יותר מחומש נכסיו להצלת נפש מישראל, וטעמו הוא משום שמקור החיוב להציל נפש הוא מהפסוק והשבותו לו, שבא לרבות השבת גופו. אם כן כשם שעבור מצות השבת אבידה אין אדם חייב להוציא כל ממונו, כך עבור הצלת חיי חברו.

וע"ע דף על הדף בבא מציעא דף ל עמוד ב וז"ל כתב בספר מרפסין איגרא (פרק מ"ב ע' ש'): קשה: מה שונה מצות השבת אבידה משאר כל המצוות שבתורה שאדם מחוייב להוציא עליהם עד חומש מנכסיו, ומדוע אין אומרים שכאשר אין שלושה אנשים שאפשר להתנות בפניהם יהיה המוצא מחוייב לטפל באבידה ולהפסיד עד חומש מנכסיו – ככל מצות עשה.

יתר על כן: במסכת בבא מציעא (לב, א) מבואר, כי בהשבת אבידה יש עשה ולא תעשה. עשה – "השב תשיבם". לא תעשה – "לא תוכל להתעלם". ומבואר ברמ"א (או"ח סימן תרנו סעיף א) בשם הרשב"א והראב"ד, כי על לא תעשה מחוייב אדם למסור את כל ממונו. מדוע אם כן אין המוצא מחוייב לטפל באבידה בכל מקרה, אף אם כתוצאה מכך הוא יפסיד את כל ממונו?.

ותירץ שם: מהותה של מצות השבת אבידה היא הצלת ממון מאבדון כדי שבעליו לא יפסידוהו. וא"כ בכי האי גוונא אמרינן: מאי עדיף הצלת ממון חבירו על הצלת ממון עצמו – שבו הוא עוסק עכשיו כשהוא במלאכתו. לכן אם מפסיד משכרו, לא צריך לטפל בהשבת האבידה. אבל בשאר מצוות שאינן הצלת ממון, אכן מוטל עליו לבזבז עד חומש ע"כ.

ולפ"ז ה"ה באבידת רבו נמי כיון דאבידתו קודמת וגזה"כ היא אפס כי לא יהיה בך אביון ע"כ א"צ לבזבז כלל.

בהצלחה.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל