ברכות שלא עשני גוי ליהודי ולגר

הרב ירוחם ארלנגר‎
ח' אדר ה'תשע"ח

שאלה:

כבוד הרבנים שליט״א
שלום וברכה
האם יש מקום לנוסח שעשני ישראל במקום שלא עשני גוי?
בכבוד רב

תשובה:

שלום וברכה

אין לשנות ממטבע לשון שקבעו חכמים בברכות! חשוב לדעת שהברכה שלא עשני גוי אינה מדברת על אישיותם של הגויים ואין בכך שום פגיעה באף אחד, זה הודיה על כך שנתחייבנו במצוות, לכן יש דירוג, מודים שלא עשני גוי, וגם שלא עשני אשה, שאמנם חייבת במצוות אבל לא במצוות שהזמן גרמא וכו’. הנוסח שעשני ישראל נמצא בחלק מהפוסקים לגבי הדיון הרחב מה גר מברך, שהרי הוא נעשה גוי… ובזה יש סובריםש מברך שעשני ישראל.

מקורות:

בדין נוסח ברכת “שלא עשני גוי” בגר נחלקו הדעות בין הפוסקים: יש אומרים, שאינו מברך “בא”ה אמ”ה שלא עשני גוי”, אלא “שעשני ישראל”[1], או “שעשני גר”[2]. ויש שכתבו[3] שהגר מברך אף הוא ברכת שלא עשני גוי כשאר ישראל. וי”א שאינו מברך כלל ברכה זו[4]. למעשה המברך יש לו על מי לסמוך, והנוהג במנהגי הספרדים יאמר ללא שם ומלכות.

[1] רמ”א (או”ח סי’ מו סעי’ ד). וטעם דבריו שם, דאף שאינו יכול לברך “שלא עשני גוי” כנוסח שתיקנו חז”ל, שכן תחילת ברייתו כגוי היתה, מ”מ שפיר רשאי הוא להלל להי”ת על שהנחהו בדרך אמת ותקע אהבתו ויראתו בליבו עד שנטש כל הבלי עוה”ז וחמודות תבל ובא להסתופף תחת כנפי השכינה.

בט”ז שם פירש באופן אחר, דכיון שאמרו חז”ל “גר שנתגייר כקטן שנולד דמי”, נמצא שבשעת כניסתו לקהל ישראל נעשה כבריה חדשה, ועל לידה חדשה זו יש לו להודות להי”ת כשאר ישראל. ועיין עוד במג”א שם שפי’ באופן נוסף, ראה בהרחבה בעיונים סי’ פג.

[2] ע”פ הבנת המג”א שם (ס”ק י) בשיטת הרמ”א בדרכי משה שם, ועיין מש”כ בזה המאמר מרדכי (שם ס”ק ז). ובאחרונים הקשו, היאך יוכל לשנות ממטבע לשון שקבעו חז”ל לברכה זו, הא לא מצינו שיבדה אדם נוסח לתפילה וברכה ע”פ הענין הנכון לפי ענינו, וראה בזה בעיונים שם.

עוד כתב שם המג”א, שגם אם בירך “שלא עשני גוי” יש לו על מי לסמוך, שכן מדברי המקובלים נראה שלא נתקנה ברכה זו כהודיה על תחילת ברייתו של אדם שהיתה בקהל ישראל, אלא כוונת ברכה זו היא שמודים אנו להי”ת על נשמתינו ששבה אלינו בבוקר כשהיא זכה וטהורה בלא שנדבק בה משהו מנשמות הגויים והעבדים, ולפי טעם זה אין כל מקום לחלק בין גר לשאר ישראל.

[3] נזירות שמשון ע”ד הט”ז שם (ס”ק ה), עיי”ש טעמו.

[4] ב”ח ופר”ח שם, וכן הכרעת הברכי יוסף (ס”ק ט) ובספרו קשר גודל (סי’ ה ס”ק כו). וטעמו בזה הוא, שעיקר ההודיה שבברכה זו מתייחסת לעצם ברייתו של אדם ששתלו הקב”ה בחצרות בית ה’ בקרב העם היהודי, אבל גר שבבחירתו בא לקהל ישראל אין לו לברך ברכה זו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *