שאלה:
שלום!
בסי' קט מבואר שדברים שבקדושה כמו קדיש וקדושה עדיפים מתפילה במניין, וכן כותבים בבאה" ובפמ"ג (ואמנם דעת המ"א שתפילה בציבור גמורה עדיפה מדברים שבקדושה, אבל לפי מה שראיתי רוב הפוסקים לא קבלו את דבריו). ובשו"ת אז נדברו (ח"ח סי' מא) כתב שתפילה במניין היא רק מצווה, משא"כ קדיש וקדושה הם חיוב. שאלתי היא, האם לאור זאת, חייב אדם ללכת למרחק של מיל או יותר לצורך קדושה וקדיש אם לא שמעם ויוכל לשמוע אף שהתפלל במניין (כגון שהלך לשירותים בזמן קדושה), קל וחומר מתפילה במניין?
ועוד, האם אדם שהתפלל במניין כשהתחיל מההתחלה, אך שמע קדושה תוך כדי תפילתו כי עדיין לא סיים- עליו לחזר אחרי מקום אחר שיאמרו קדושה, שאמנם היה אנוס, ויצא יד"ח מצד שומע כעונה, אך ראינו שעדיף לאדם שהגיע באיחור להמתין עד אחר קדושה וקדיש וכו', כדי שלא יצטרך להגיע למצב של שומע כעונה, אלא יוכל לומר קדושה בעצמו. ובמיוחד כאשר החזן אינו כזה שמכוון להוציא ידי חובה בקדושה כי לא יודע שצריך, האם צריך לטרוח כדי לחפש קדושה? וגם אם נאמר שהוא אנוס, הרי אנו רואים בפועל שהרבה אנשים שפספסו במקום אחד תפילה במניין, יטרחו לחפש מקום אחר. תודה.
תשובה:
שלום וברכה
זו אכן שאלה נכונה, ולכאורה יש לטרוח ללכת לשמוע קדושה וקדיש, וכפי שציינת, שבמשנה ברורה סי’ קט ס”ק ד-ה נראה ששמיעת קדיש וקדושה היא חיוב גמור [עיי”ש שדן על סדרי הקדימה ביניהם, ומחלק לענין זה בין אם כבר שמע באותו היום וקיים חובתו, לבין אם לאו]. יתכן שכאשר הוא שומע בתוך תפילת שמונה עשרה כיון שלחלק מהראשונים הוא יוצא מדין שומע כעונה לא קיים חיוב זה. כמו כן יש לצדד, שלגבי שמיעת קדיש וקדושה הטעם שלא החמירו הוא משום שמן הסתם ישמע במנחה, ואולי בשביל לשמוע פעמיים אין חיוב לטרוח, וצ"ע.
