שאלה:
לכבוד הרבנים אני שומע הרבה השקפות לכאן ולכאן האם באמת רוב גדולי ישראל היתנגדו לציונות ? ובכלל מה הכונה היתנגדו לציונות איך זה היתבטא אשמח לביאור ? מחילה וישר כוח
תשובה:
שלום וברכה
בענין זה חשוב לציין שתי נקודות חשובות: א. גדולי ישראל בכל הדורות עשו הבדלה גדולה בין עצם הכמיהה לשיבת ציון, שהיא כמובן משותפת לכל יהודי באשר הוא מכל החוגים ומכל הפלגים, לבין שיתוף עם אירגונים ציוניים חילונים, שבהם ראו סכנה גדולה. עצם העלייה לארץ במסירות נפש לא התחילה עם הציונות, אלא בעלייתם של תלמידי הגר"א ותלמידי הבעל שם טוב וקבוצות אחרות, שהם ייסדו וקוממו וחיזקו את הישוב ארץ הרבה שנים לפני הציונות, ובלעדיהם לא היה כאן כלום… ב. גם רבנים שבזמנו תמכו במידה מסויימת בתנועות הציוניות חשוב להדגיש שלא תמיד ראו מה שאנחנו היום יודעים… בזמנו היה הרבה מאוד ערפל ובילבול סביב הענין, וכידוע שלפעמים סטיה קלה בהנהגה והתקרבות קלה מחוץ לגבולות השמירה, יוצרת במרחק של שנים סטיה הרבה יותר חמורה. אנשים שרק רצו להאיר פנים ולקרב על ידי שקצת מתקרבים, גרמו לכך שנכדיהם כבר התקרבו מידי קרוב…
ולעצם הענין רוב גדולי ישראל בפולין ובליטא התנגדו לציונות, אלא שהיה ויכוח בין הרבנים כיצד לנהוג בפועל במציאות המתהוית, אלו שהיו שייכים לאגודת ישראל ודומיה, הסכימו לשתף פעולה במידה מסוימת ומסתייגת עם התנועה הציונית למרות התנגדותם לה, כדי לדאוג לקהל מרעיתם שלא ינזק מההתבדלות הזו, וכדי לקיים חיים דתיים בארץ כפי שצריך, ואילו אחרים סברו שיש להתבדל לגמרי ולא לקיים שום דיאלוג עם התנועה הציונית. מעטים סברו שהתנועה הציונית כפי שהיא היא בשורה מיוחדת וטרחו למענה, כמו רבי צבי הירש קלישר ורבי שמואל מוהליבר שהיו מגדולי הרבנים באירופה, אבל היו בענין זה בדעת מיעוט.
היכן אפשר להיסתכל מקורות בזה תודה רבה
תחפש בספרי הסטוריה, אינני בקי די הצורך כדי לתת מקורות.
האם כיום יש בעיה הלכתית להכיר בציונות ואם כן מהי
אינני יודע למה אתה קורא צינות, אבל אם הכוונה לפאר ולהאדיר אנשים שכל רצונם היה עקירת הדת הרי שזה חילול ה' ובעיקר גם בעיה חינוכית קשה, כאשר מסר כזה מועבר לבני נוער שאנחנו רוצים שיהיו בני תורה, אבל אם הכוונה געגוע לשיבת ציון ותפילות לגאולה שלמה, ושמחה בזכות לגור בארץ ישראל הרי שאלו ערכים דתיים במלוא מובן המילה.
השאר תגובה