שאלה:
שלום וברכה, ראיתי את התשובה שלכם לשאלתי בעניין "נדר שבטל מקצתו בטל כולו" כאן:
אני רציתי לשאול על זה משהו כי לא הבנתי – הרב ענה לי (לפי מה שהבנתי) שבמקרה של האיש שראה מרחוק אנשים אוכלים פירות ואז ראה שזה אביו, אז הנדר בטל מדין "בטל מקצתו בטל כולו", כי ברור שהאיש לא התכוון להדיר את אביו והוא מצטער על כך שנדר.
אבל אם אדם מצטער על הנדר שנדר אחרי זמן מה כי הרגיש שזה קשה לו מדי זה עדיין חל. כי הצער לא מונע מהנדר להמשיך לחול
לא הבנתי מה ההבדל בין הצער של האיש שהתחרט על נדרו לאחר זמן מה בגלל שקשה לו, לבין הצער של האיש שהתחרט לאחר שראה שהוא הדיר את פירותיו מאביו (לאחר שהתקרב וראה שזה אביו)
הרי זה צער, וזה צער. למה בצער הזה הנדר בטל ובצער הזה הנדר לא בטל ?
תודה רבה !
תשובה:
שלום וברכה
יש להבדיל בין קושי בקיום הנדר, לבין בירור למפרע שהנדר היה טעות. כאשר יש לי אומדן דעת ברור שהוא פשוט טעה ועל האיש הזה לא נדר, הנדר בטל, אבל כאשר יש קושי בסיסי לקיים את הנדר זה עדיין לא מוכיח למפרע שהוא היה מוטעה.
יום נעים.
תודה רבה הרב.
אבל לפי איזה קריטריונים מודדים את האומדן דעת – מתי אני אומר שהנדר היה טעות ולכן בטל מתחילתו, או מתי אני אומר שפשוט קשה לקיים את הנדר ולכן עדיין הנדר קיים ?
האם המדידה של אומדן דעת זה היא לפי דעת בני אדם, בדומה לדרך שיש לפרש את הנדר בכללי (לפי בני אדם) ? כי הבנתי שנדר מתפרש על פי איך בני אדם יבינו אותו, אז זה אותו דבר ?
בדרך כלל זה תלוי אם התברר כאן משהו טכני שלא ידוע מראש שמשנה את כל התמונה, או שכל הידע הטכני היה ידוע, ורק מרגישים קושי בקיום.
השאר תגובה